מפחד מרעשים

ישנם ילדים רבים בעלי רגישות לרעש, אשר הולכת ונעלמת עם השנים ואין לדעת מראש מתי ואצל מי תעלם. אין טיפול לתופעה, יש מספר אפשרויות שיכולות להקל על ההתמודדות עמה. מה שחשוב לדעת הוא האם בנוסף לרגישות לרעש ישנן רגישויות נוספות (רגישות יתר או תת רגישות) בחושים אחרים, כגון רגישות למגע (דגדוגים, מיים, לכלוך, תוויות של בגדים, דשא, מרקמי אוכל וכו') או רגישות לתנועה (פחד מנדנדות, מלהיות מורם מהתנתקות מהקרקע בכל אופן). אם כן, מומלץ לפנות למרפאה בעיסוק שבונה פרופיל תחושתי על בסיס שאלון ההורים, ובהתאם מרכיבה תכנית טיפולית שמסייעת בוויסות התחושות.
לגבי הרגישות לרעש, ככל שבנך יכיר יותר טוב את מקורות הרעש ויוכל בהמשך לקשר כל רעש למקורו, כך תפחת הבהלה והחרדה ותגבר תחושת השליטה שלו. כל דבר שיוכל להגביר את תחושת השליטה שלו עשוי לעזור. למשל, אם מדובר במכונת הכביסה, את יכולה לידד אותו עימה, להזמין אותו לראות מה את עושה, לבקש שיעזור לך להכניס בגדים, ללחוץ על כפתור וכו'..לגבי דפיקות בדלת, אפשר" להתאמן" באפיזודה של אורח מגיע, לבקש מאחד מבני הבית לצאת ולדפוק ותוך כדי שבנך במקום בטוח (לידך, על ידייך וכו') לחזור על הסיטואציה ולבקש ממנו שיעזור לך לפתוח הדלת. ללמד אותו לדפוק בדלת בעצמו כך שהפעם הוא זה שמייצר את הרעש ויכול גם להפסיק אותו. בכל מקרה רצוי לא להמנע מחשיפה לרעשים שהם חלק מהשיגרה במחשבה שבכך ימנע הפחד. להיפך, ככל שייחשף לרעשים כשהכנו אותו מבעוד מועד והיינו לצידו כמקור בטחון בזמן הרעש, כך בהדרגה תפחת החרדה.

בהצלחה
אודט