ילד בן שנה שמרביץ לעצמו בראש

את מתארת את בנך כחייכן, חברותי וחיובי. עם זאת, ההתנהגות הזו שלו מעוררת בך דאגה. הרופאה שמכירה אתכם מצאה שאין סיבה לדאגה. יחד עם זאת ברור שבנך, משום מה, נוגח אחרים או מכה את עצמו בראשו, מדי יום ביומו.

מה שלא ברור מדברייך הוא על איזה רקע התנהגויות אלו הופיעו: האם הוא מתוסכל? כעוס? עצוב? עייף? אם כן, אזי ניתן לראות בתגובות אלו ביטוי לחוסר היכולת שלו לויסות רגשי - חוסר יכולת שאופייני לחלק מהתינוקות בגילו. הוא פשוט מצא את הדרך הפחות נעימה לבטא חוסר יכולת זו. באם זה המקרה אזי יש מקום לנסות ולהתעלם לעת עתה מההתנהגות עצמה, אך כמובן לא להתעלם מהרגשות שמסתתרים ומזינים אותה. יש להכיל את רגשותיו, לשקפם, להיות אמפטיים אליו ולנסות לנחם ולעודד. בעתיד הוא יפנים התייחסות זו אליו וידע טוב יותר לווסת את רגשותיו. במידה ולא תיווכחו בשיפור שחל עם הזמן יש מקום לפנות לייעוץ מקצועי.

לעומת זאת, אם התנהגות זו מופיעה ללא כל סיבה, לכאורה (הווה אומר הוא אינו נסער או מתוסכל), יתכן מאוד שלבנך סף תחושתי גבוה. משמעות הדבר שגירויים תחושתיים חלשים, יחסית, "לא עושים לו את זה" והוא חייב לגרות את עצמו בגירויים חזקים על מנת לקבל את הסיפוק שבתחושה. אם זה המקרה יש מקום לבדוק פנייה למרפאה בעיסוק לשם איבחון.
בהצלחה, דפנה.

בני בן ה-4 וחצי אובחן עם קושי של וויסות תחושתי המתבטא באלימות רבה במיוחד בגן, התופעה הופיעה רק בשנה האחרונה כך שבוודאות זה לא מולד.
לאחר שהיה באיבחון אצל מרפאה בעיסוקמסקנותיה אין צורך בטיפול אצל (שיחה מעמיקה אצלה טרם היתה) השאלה מה הטיפול בבעיה? איך אוכל לעזור לילד?

קושי בוויסות תחושתי הוא נטייה מולדת, אשר באה לידי ביטוי בצורות שונות לאורך ההתפתחות. לעתים קשיי וויסות עלולים להפוך לקשיים התנהגותיים ורגשיים, כאשר צרכיו של הילד אינם מובנים על ידי הסביבה ומפורשים באופן לא נכון. למשל, ילד הסובל מתת רגישות למגע, יהיה עסוק ללא הרף בניסיון לקבל פידבק תחושתי מהסביבה-ירבה להתחכך עם ילדים ואנשים בסביבתו, ירבה לנוע במרחב ולגעת בחפצים וכו'. כאשר מקור ההתנהגות אינו מובן, היא עלולה להתפרש כהתנהגות לא ממושמעת, תקפנית וכו'.. בהתאם, כאשר ילד נמצא במסגרת בה הצוות מכיל את התנהגויותיו ומבין את צרכיו של הילד, קשיי הוויסות אם ישנם, לא יבואו לידי ביטוי באופן בולט.

לא ציינת מהי הסיבה לפנייתך לאבחון מרפאה בעיסוק ולא הצלחתי להבין מדברייך האם חלק ממסקנות האבחון הן שבנך אינו זקוק לטיפול ריפוי בעיסוק. ללא ספק רצוי להמתין עד לשיחה עם המרפאה בעיסוק על מנת להבין את מסקנותיה והמלצותיה.

מאחר שחסר רקע, קשה לדעת מהי הסיבה לאלימות שבנך מבטא בגן. אם האלימות מופיעה בעיקר בגן ולא בבית, חשוב שתעשה עבודה מול צוות הגן בנושא, בגני עירייה ניתן לפנות לפסיכולוג של השירות הפסיכולוגי.
אם את מרגישה שגם בבית את מתקשה להבין את התנהגותו של בנך ולהתמודד עמו, מומלץ בהחלט לפנות לייעוץ פסיכולוגי.

בברכה
אודט