שלי

שלום דנה
לפני הכל חשוב לי לציין שני דברים: האחד, נהניתי מאוד לקרוא על התנהלותך היצירתית מול בנך, שנשמע שמאוד הועילה לו בהתמודדות מול הסיטואציות המתסכלות אך החשובות. השני, ממה שתארת נשמע שתגובותיו של בנך נורמטיביות מאוד. בלקיחת הצעצוע של בל,הוא מציג מספר התנהגויות:הוא צופה בכם משחקים עם בל ורוצה לחקות אתכם. עם זאת, הוא אינו מבין עד הסוף, בהתאם לגילו, את כללי המשחק והרציונל, בו תפיסת הצעצוע על ידי בל היא חלק מהמשחק, ולכן מגלה תסכול מכך שהיא מבקשת אותו חזרה, במקום לראות בכך משחק. בנוסף, הוא מקנא באופן טבעי בתשומת הלב שניתנת לבל וברכושה ובודק גבולות-מה בל תעשה כשהוא יקח לה?מה אתם תעשו (או במילים אחרות-לטובת מי אתם?...) דרך בל הוא מתנסה בנושא הרכושנות-מה שייך לי?מה שייך לאחר?
עם זאת, אין להסיק מדפוסי ההתנהגות של בנך מול בל דבר מה על יכולתו לחלוק ולשתף ברכושו מאחר שמה שתארת הוא משחק ולא שיתוף. אם תהיה סיטואציה הפוכה, בה בל תרצה לקחת לבנך צעצועים שהוא יסרב לתת, אז חשוב יהיה לכבד את רצונו ולתת תוקף לתחושה שצעצועים אלו חשובים לו ושייכים לו.
בנך ילמד כיצד לשתף את בני גילו באמצעות אינטראקציה עמם, במהלכה יתנסה בתפקידים הדדיים-הן בנתינה והן בקבלה.
בגיל שנה הפעוט מאופיין בתפיסה אגוצנטרית בה הוא מרכז העולם והוא עדיין מתקשה בהבנת הצרכים של האחר. להורים (ובהמשך לגננת) יש תפקיד חשוב ותיווך הכללים החברתיים, כמו גם בהיותם מודל ישיר ללמידה של שיתוף. חשוב ללמד שיתוף, ובמקביל יש חשיבות ללמד את הזכות שלנו על חפצנו האישיים ועלינו כהורים לכבד את בקשתו של הילד לא לחלוק עם אחרים צעצועים מסויימים שהם בעלי ערך משמעותי עבורו. ככל שיועבר מסר כי שיתוף נעשה מתוך רצונו של הילד ולא מתוך הכרח, כך הילד יחוש יותר שליטה בשיתוף ולא חוויה של פלישה או חוסר אונים.

לסיום, המשיכי לנהוג בדרכך הרגישה והקשובה ואני בטוחה שבנך יגדל להיות רגיש לאחרים כמוך!

אודט
.

תודה רבה לך על תשובתך המפורטת. רציתי לציין שאנחנו לא מרשים לבל בכלל לגעת בצעצועים שלו, מאחר שהיא משחיתה אותם בשיניה (זה משחק בשבילה, כמובן. היא לא משחיתה שום דבר אחר בבית...), וכמובן שעידן נחשף לזה שאנחנו אוסרים זאת עליה (אומרים לה "לא" וזהו) - האם הוא מבין מזה מסר שגוי? ובנוסף רציתי לדעת מה מההתנהגויות שתיארתי בשאלה הקודמת היא הנכונה ביותר? האם ניתן ללמד אותו את "כללי המשחק"? האם להסיח את דעתו מזה בצעצוע אחר עד שיגדל? האם להגיד לו "זה של בל" ולתת לו לחוות את התסכול? האם לומר לו "תגיד לבל קחי" ובעצם כך לתת לו את השליטה במשחק וכלליו? אציין שבעלי לפעמים צועק על בל שתעזוב את המשחק שלה ותתן לו (וברור לשנינו שהיא לא מבינה למה...) רק כדי למנוע את התסכול ממנו, ואני לא חושבת שזה נכון לעשות כך, כיון שאחרי הכל המשחק אכן שלה והוא צריך לדעת את זה...לא?

אני חושבת שהתשובה לשאלותייך נעוצה בהבנה שלך את מהות ההתנהגות של בנך. האם כאשר הוא לוקח את הצעצועים של בל הוא מבקש לשחק איתה וזקוק לתיווך שלכם לגבי כללי המשחק (=לזרוק איתו יחד, להדגיש-תראה:אנחנו זורקים ובל מחזירה! רוצה שנזרוק ונראה איך בל מחזירה? או לפעול בדרך שאת ציינת בסוף דברייך ). במקרה זה, חשוב להדגים לו את משחק הזריקה גם עם חפצים אחרים נייטראליים(ענפים וכו'..), כמו כשנמצאים מחוץ לבית, על מנת שהדגש יהיה על המשחקיות ופחות על הרכושנות.

מקרה אחר הוא כאשר הוא לוקח את הצעצועים שלה ולהרגשתך הוא בעצם רוצה אותם לעצמו, אז מדובר בבדיקת גבולות וחשוב שתהיו עקביים בנושא-אלו הצעצועים של בל ואתה לא יכול לשחק בהם/לקחת לה אותם. תסכול שנגרם כתוצאה מאיסור ברור יילך ויפחת והוא חלק מהלמידה ואין צורך להבהל ממנו. תסכול מתמשך יקרה לרוב כאשר המסר אינו ברור, מתי מותר לגעת ומתי אסור ולא מתאפשרת למידה.

בהצלחה
אודט