תאומות

לפני שאייעץ מה לעשות אענה על שאלתך האחרונה:
הסיבה שזה קורה נמצאת במשוואה הידועה של גירוי -תגובה- תוצאה.
לדוגמה - כשלתינוק ניתן צעצוע שעליו כפתור אדום בולט (הגירוי), התינוק ישלח את ידו ללחוץ עליו (התגובה) ומהר מאוד ילמד שאז נשמע קול מצחיק (תוצאה). אם התוצאה מצאה חן בעיניו (חיזוק חיובי) הוא ירבה לחזור על התהליך שוב ושוב.
במקרה שלכם - לביתך ניתנה אחות תאומה עם שיער (הגירוי), שכשהיא שולחת יד לאחוז ולמשוך בו (התגובה) מתקבלת תגובה מעניינת מאחותה - בכי וצרחות (התוצאה). מכיוון שהתוצאה מצאה חן בעיניה (חיזוק חיובי) היא מרבה לחזור על מעשיה אלו שוב ושוב.
כל מה שקורה אחרי זה (ההערות והעונשים שלך) מגיעים באיחור ואינם משפיעים על המשוואה.

עצתי:
עלייך לקטוע את התהליך וליצור תוצאה לא נעימה עבור התאומה ה"מתעללת".
לשם כך הייתי מציעה שתקדישי זמן ותשומת לב מיוחדים ותשבי איתן לשחק. ברגע שאת מזהה שה"מתעללת" זוממת להציק לאחותה ועומדת להרים ולשלוח ידה על מנת למשוך לאחותה בשיער, את מפתיעה אותה ובעוד ידה באויר את תופסת בה, ותוך שאת אוחזת בה את אומרת בקול תקיף ורם: לא!! אסור!! (ותו לא - כל מילה נוספת מיותרת ואף מקלקלת את הרושם) ומרחיקה אותה מכן.
תגובה זו אמורה להפתיע (ולא במובן החיובי!) את התאומה המציקה, ולקטוע את הרצף אליו היא רגילה. אם היא תבכה כתוצאה ממעשייך - לא נורא: אז תדעי בוודאות שהצלחת.

אך הצלחה אחת לא תספיק. תצטרכי לחזור על כך עוד מספר פעמים עד שתהיי בטוחה ש"האסימון נפל" והיא הבינה שלא כדאי לה למשוך לאחותה בשיער, וזאת מכיוון שהתוצאה כבר אינה חיובית עבורה, אלא הפכה לתוצאה שלילית ולא נעימה.
בהצלחה,
דפנה.

וואו תודה על תשובתך המפורטת וההסבר הנפלא.

את מייעצת לי לשבת לידן שהן משחקות ואז לתפוס על חם את האחות המתעללת.
זה קצת קשה לעשות זאת, אני לא יכולה כל היום לשבת לידן שהן משחקות. הן ילדות מאוד עצמאיות ומשחקות לבד ומטיילות בבית, בזמן שאני מידי פעם עושה דברים ומשגיחה תוך כדי כמובן....
יש רגעים ביום שאני יושבת ומשחקת איתן ואז באמת אני מצליחה לתפוס אותה שניה לפני שזה קורה. אבל שאני קצת לא בסביבה אז זה שוב קורה ופספסתי .... והיד שלה כבר בשיער של אחותה....
קשה להיות על המשמר כל היום........

בודאי שזה קשה, לרגע לא טענתי שלא. וקשה כפליים כשידייך מלאות עבודה מהטיפול בשתיים.
עם זאת, אנו כהורים צריכים לדעת שלפעמים, כשמשהו ממש ממש חשוב לנו, אין לנו ברירה אלא להתפנות במלוא המרץ לאותו ענין, גם אם שאר מטלות הבית יחכו.

השאלה היא - עד כמה זה חשוב לך? למשל - אם היית יושבת איתן לצד כביש סואן, האם היה עולה על דעתך להסיר את עינייך מהן ולהתפנות לדברים אחרים? אני בטוחה שלא.
אז נכון, משיכת השיער אולי אינה עומדת באותו סדר עדיפות כמו סכנת הכביש, אך את זו שצריכה לשאול את עצמך עד כמה חשוב לך להפסיק את ההתנהגות השלילית של ביתך.
רק כשהורה נחרץ במאת האחוזים להציב גבולות (כן, גם הענין הזה סוג של הצבת גבולות) - רק אז גדל הסיכוי ליצור שינוי.
טוב שבכל זאת את מצליחה פה ושם למנוע ממנה את המעשה המכאיב. חבל על שאר הפעמים בהם אחותה נאלצת לסבול...
בברכה, דפנה.