הסתבכנו עם הגמילה

הוא עדיין מתעורר יבש משנת צהריים

אקדים ואומר שסביר שלו מישהו אחר היה עונה לך היית מקבלת תשובה אחרת לחלוטין מזו שאתן אני.
(בהקשר זה אני מפנה אותך לקרוא את המאמר שלי בנושא הגמילה מחיתולים שמופיע באתר שלי וגם באתר זה).
אני מסכימה איתך שהסתבכתם בתהליך.
אני לחלוטין לא מסכימה איתך במסקנה אליה הגעת לגבי הסיבה להסתבכות - שבנך לא היה בשל.

בנך היה ועודנו בשל לחלוטין לגמילה. יותר מכך: מן הסתם יכולת להתחיל לגמול אותו גם לפני שנה - לו רק האמנת בזה וידעת איך.
למרות שראית את המודעות שהיתה לו כשהתחלתם - את נסוגה מדברייך ומטילה עליו את האחריות להסתבכות.
צר לי, אך אני נאלצת להחזיר את האחריות להסתבכות אלייך. שימי לב - אין בדברי בשום אופן הטלת אשמה וזאת מפני שאני יודעת שעשית כמיטב יכולתך וידיעותייך, אך חוששתני שעשית כמה שגיאות והדבר ההוגן הוא לקחת אחריות על כך.

לתפיסתי הטעות הבסיסית שלך היתה המסר המבלבל שהעברת לו בכך שחלק מהזמן חיתלת אותו וחלק מהזמן לא. רצוי ביותר שהורה סמכותי שרוצה לעצב התנהגות חדשה אצל ילדו יעביר מסר ברור, ממוקד, חד משמעי. במקרה שלנו - הורדת חיתולים טוטאלית.
על השגיאה הזו נוספו בהמשך תגובות הססניות שלך שגרמו לו לחוש מבולבל עוד יותר ומתוסכל. יתכן שהתפרצויות הזעם היו קשורות לכך במידה מסויימת, אך יתכן גם שלא.
מה שנכון לדעתי בניתוח שלך את המקרה הוא שאכן הוא רצה להיענות לציפיות (הלגיטימיות) שלך ולשתף פעולה, אך את היית מבלבלת ולא נסחת בו ביטחון שאת אכן יודעת מה את עושה, ולכן הפסיק לשתף פעולה ואתם הסתבכתם.

לו היית מתייעצת אתי בזמן הייתי מנחה אותך, חד משמעית, שלא להחזיר את החיתולים.
במצב הדברים כיום אני חוששת שיקשה עלייך להמשיך בתהליך. לדעתי את זקוקה לייעוץ וליווי אישי משום שנקלעתם למצב מורכב, אם כי פתיר, ומן הסתם איבדת את הביטחון לגבי איך לנהוג. אני מאמינה שעם ההדרכה הנכונה תוכלי להמשיך ולסיים את התהליך בזמן קצר ובהצלחה מלאה.
בברכה, דפנה.