בן 10 חודשים מפחד מזרים ולהישאר לבד

אכן זיהית כי מדובר בחרדת זרים. הסיבה לכך שילדים חווים אותה בעצמות שונות כרוכה הן באופיו של הילד המסוים (מזג, יכולת וויסות רגשית ותחושתית וכו') והן בסביבתו. כך, תינוק שהורגל להיות כל הזמן עם דמות מטפלת אחת, יגלה קושי להסתגל לדמויות אחרות. לעתים, נוכחות של סבא/סבתא מאפשרת מעט נפרדות מהאם תוך למידה של צורות שונות של "להיות ביחד" עם אחרים, החזקה אחרת, מגע אחר, קול אחר, ריח אחר ועוד.. הרפרטואר של "להיות ביחד" יכול להתרחב גם דרך קשר קרוב של תינוק עם ההורה השני- הדרך בה אבא מקלח אותי, הדרך בה הוא מחליף לי חיתול, הדרך בה הוא מרים אותי.

לשאלתך, האם הכנסת מטפלת יכולה לעזור, אני חושבת שמדובר בשניים שצריכים ללמוד להפרד אחד מהשני-כמו שבנך ילמד להפרד ממך, כך את צריכה להיות מוכנה להפרד ממנו ולסמוך עליו שיסתדר עם אחר-ולא רק לשהייה קצרה על ידיה של חברתך שבאה לבקר, אלא לזמן ממושך בו משהו אחר יצטרך ללמוד להענות לצרכים שלו, מלבדך.

בתכלס,אני חושבת שכדאי לעשות את התהליך בהדרגה, ולהתחיל ככל שמתאפשר להשאיר את בנך לבד בבית בנוכחותך, למשכי זמן ארוכים יותר ויותר ולא להבהל מבכיו, לנסות להרגיע אותו מרחוק עם מילותיך. אחר כך, להשאירו לכמה שעות עם דמות שאת סומכת עליה ומרגישה כי בנך בטוח איתה, כמו למשל עם אביו, סבא סבתא (אם מצויים בקרבתכם...). בהמשך כן רצוי לשלב מטפלת לשעות קצרות ביום ובהדרגה להרחיבן, על פי צרכייך וצרכי בנך. זיכרי-עצם הפרידה הפיזית מבנך אינה מבטאת את היכולת שלכם להיות בנפרד, אלא היכולת שלך לסמוך עליו שהוא יסתדר ועל אחרים-שיבינו את צרכיו.

בהצלחה
אודט