בת שנה ו-7 חודשים

עלייך להתייחס בתקיפות, לא בחומרה, ולומר כדברייך שאסור להכות. רגע לפני שאת מזמינה את בתך ללטף את הקורבן למכותיה, מאוד חשוב לשקף לה את הרגש שלה שהוביל אותה להכאה. את טוענת שהיא מכה גם כשאינה מאויימת, ואני סבורה כי יש תמיד סיבה להתנהגות תקפנית וחשוב מאוד שתנסי להבין אותה(ואין הדבר אומר לקבל אותה), על מנת לעזור לה להתמודד עם רגשותיה (תסכול/קנאה/כעס/חוסר אונים) בדרך אחרת מאשר הכאה. ציינת בתחילת דברייך כי בתך אינה מדברת פרט לשלוש מילים, ויתכן כי היא חשה חסרת אונים בדרך להביע את רגשותיה ורצונותיה.
את מציינת כי בתך מבינה היטב שאת כועסת וכי היא לא אוהבת זאת. בכל זאת, היא ממשיכה את התנהגותה. מצב זה מתאפשר כאשר יש לה רווח משני מהתנהגותה-חשוב שתנסי להבין מהו אותו הרווח (תשומת לב מצד הקורבן למכותיה, מצדכם ההורים וכו') , או כאשר תגובתכם להכאה אינה עקבית, והיא בודקת אתכם.

בכל מקרה, אם עד גיל שנתיים את מרגישה כי אין התקדמות משמעותית מבחינת אוצר המילים שלה (גיל שנה וחצי הוא גיל בו יש גדילה מואצת באוצר המילים), מומלץ לנפות לייעוץ של קלינאית תקשורת.

בברכה
אודט
בהצלחה