גמילה מוקדמת מחיתולים

אני מניחה שרבים וטובים היו מסכימים עם הנחותייך.
אני - לא* .

אני חושבת שגמלתם בגיל מתאים לגמילה, בלי קשר לכך שהפעוט מראה או לא מראה סימנים. אמנם ניתן היה אולי לתכנן עיתוי פחות עמוס בשינויים, אך עם זאת איני חושבת שהקשיים שהופיעו קשורים בהכרח לשינויים אלו.
קשיים בגמילה מחיתולים צפויים, כפי שהם צפויים בכל תהליך למידה של הרגלים חדשים.

חד משמעית איני ממליצה על החזרתו לחיתולים! לשוא את חוששת שפגעתם בבטחון שלו וגרמתם לנזקים בשל הגמילה, אך לתפיסתי לא כך. נהפוך הוא: אם כעת תחזירו אותו לחיתולים - במו ידיכם אתם תורמים לנסיגה בהתפתחות שלו. נזק ופגיעה בבטחונו ייגרמו לו דווקא מכך שאתם משדרים מסר של הרמת ידיים ושל חוסר אמון בו וביכולותיו.

אם אתם מעוניינים לתרום לו עליכם להמשיך ולקדמו על ידי כך שתשובו לניהול סמכותי של התהליך, תיקחו אחריות שתתבטא בכך שתשלחו אותו לשירותים באותן פעמים שאינו עושה זאת מיוזמתו ותדאגו לכך שלא יהיו פספוסים על מנת שיצבור חוויות של הצלחה.

באם התהליך לא יתקדם באופן מצביע רצון רצוי שתפנו לקבלת ייעוץ והדרכה על מנת להגיע לסיומו המוצלח של התהליך.
בברכה, דפנה.
*הסבר נרחב יותר על גישתי ניתן לקרוא במאמר בנושא הגמילה המופיע באתר שלי שכתובתו רצ"ב.

קראנו את המאמר שלך וכל מה שניתן לומר זה שחבל שלא פגשנו אותך לפני :). כשהתחלנו את הגמילה בגיל מוקדם "זכינו" רק להערות שזה מוקדם מדי ושהתהליך אמור לבוא ממנו.הרגשנו שפיזית הוא מסוגל לכך כי מגיל צעיר לא אהב להיות פיפי בחיתול ואת הקקי החל לבקש כבר מגיל שנה וחודשיים. עם הפיפי עד היום יש בעיה ולדעתי היא פסיכולוגית (עקב כל השינויים). פנינו ליעוץ בנושא ונאמר לנו להחזירו לחתולים מיד עד שיבקש לבד פיפי כי אם לא יבקש הוא לא נחשב גמול ואין שום אפקטיביות לתהליך. מאז חלפו ארבעה-חמישה חודשים והייעוץ והפספוסים המרובים כי אנחנו לא מזכירים גרמו לבטחוננו להתערער ומכאן הלבטים הקשים.
כרגע, החלטנו להזכיר ללכת כל שלוש שעות בערך. השאלה היא אם זה תקין שהוא לא מבקש לבד (ילד מאד פעלתן,נבון ושקוע במשחקיו) וכמה זמן זה עוד יכול לקחת עד שייקח אחריות לבד? האם לפי גישתך התהליך הארוך עלול לפגוע בדימויו ובטאחונו בדרך כלשהי?
תודה מראש

אין לי אלא להסכים אתך... חבל על כל ההערות ועיצות האחיתופל שקיבלתם.

כשאנחנו מגדלים ילדים אנחנו עסוקים בעשרות ומאות תהליכים שהילד יתחיל לקחת עליהם אחריות רק בהמשך ואט אט. לא רק ענין הגמילה הוא תהליך שבו את עדיין נושאת באחריות.
לדוגמה: האם את משאירה את ענין הארוחות באחריותו? הוא יקבע מתי, איפה מה הוא אוכל? האם את משאירה את ענין האמבטיה בערב או ההליכה לישון באחריותו או שאת זו שקובעת, מזכירה, מבקשת, דורשת?

לפי התפישה שאת מציגה, כל התהליכים הארוכים והמתישים האלו, שבהם הוא לא בהכרח "מבקש לבד" , אמורים לפגוע בבטחונו העצמי ובדימויו. האמנם?
מדוע דווקא בנושא ההליכה לשירותים יש משהו שגורם להורים לצפות שהפעוט יקח על זה אחריות מלאה כמעט למין הרגע הראשון??

אשוב ואומר: אם משהו פוגע בפעוט הרי שאין זה בהכרח התהליך הארוך אלא ההססנות של ההורים וחוסר בטחונם בהנהגת התהליך (ולצערי, לא פעם בשל עיצות מטעות שהם מקבלים).
בברכה, דפנה.