רגישות יתר או חוסר עניין?

שלום רב,
יש לי בן מקסים ורגיש כבן שנתיים וחצי. מאז שנולד הביע רצון מופרז להיות בקרבתי, רק בידיים שלי.
כשגדל מעט והיה פוגש בפרצופים חדשים היה בוכה, גם כשפגש במשפחתי אחת לשבועיים היה בוכה ולא מעונין בתקשורת. רק אמא ( אפילו לא לאבא ).
מאז ספטמבר 2008 הוא בגן. בהתחלה שייכתי אותו לקבוצת ילדים בני גילו כשהוא הקטן בקבוצה, זה לא עבד ובהמלצת הגננת הורדתי אותו לקבוצת הקטנים יותר כאשר שם הוא הגדול למען ישתפר בטחונו העצמי ואכן הוא השתפר. לאחרונה- בשבועיים האחרונים הוא אינו רוצה ללכת לגן בבוקר, הענין מלווה בבכי וגם שכבר שכנעתי אותו לאחר שכנועים והסברים והבטחות הוא מגיע לגן לא בכיף ובמהלך היום כשהוא פוגש בפרצוף חדש ( של אחת העובדות מהקבוצות השניות שרק נכנסת לומר שלום ) הוא בוכה וזועק. דבר נוסף הוא מחרים את שיעור המוסיקה שכל כך אהב, לא מעוניין בשום אופן לתקשר. עליי לציין שהמדריכה שמעבירה את השיעור לא חדשה לו, הוא מכיר אותה, לא ארע שום ארוע חריג שמצדיק התנהגות זו. בבית כשמגיעים לבקר חברים שלנו הוא נצמד אליי ואט אט נפתח ( מאוד חשדן.. ), גם כלפי סבתו ששמרה עליו בעבר כשעבדתי ( כרגע איני עובדת ) ובניהם יש מערכת יחסים קרובה הוא מביע מעט הסתייגות כשאנו באים לבקר.

היום לקחתי אותו לגן לאחר שכנועים רבים, לשיעור המוסיקה לא נכנס מרצונו, היות והיה די הסטרי
כשהגענו לא הכניסו אותו , בדרך כלל כן מכניסים , הוא קצת בוכה וזה עובר לו. מנהלת הגן ייעצה לי לפנות ליועצת חינוכית.

האם התנהגות זו הינה נורמטיבית או שיש בעיה? אולי הוא פשוט חסר ענין? מיצה? האם באמת עלי לפנות ליועצת? או לפסיכולוגית? הוסבר לי שהתנהגות כזו עלולה לעכב את ההתפתחות שלו.
אודה אם תענו לי בהקדם.