חזרה לעבודה

מתיאורייך נשמע שבתך הגיבה קשה לשני שינוים משמעותיים בשגרת חייה-יציאתך לעבודה וגמילה מהנקה-פרידה מנוכחותך הקבועה בסביבתה ופרידה מגופך כמקור הזנה ורגיעה. מכל מה שתארת -שינוי בדפוסי השינה והאכילה, שטבעי שיופיעו בתגובה לשינויים כאלו,דווקא סימני העייפות שלה והירידה בפעלתנות-הם המדאיגים יותר, מאחר שיתכן ומעידים על קווי דיכאון (כן, גם תינוקות חווים דיכאון).
חשוב לי לציין-רגרסיה התפתחותית מתארת מצבים בהם תינוק/פעוט רכש יכולת מסוימת אשר אבדה לו בהמשך ההתפתחות-למשל, תינוק שמלמל ופתאום הפסיק למלמל, תינוק שיצר קשר עין ופתאום נמנע מקשר עין ועוד..במקרה שתארת, בתך עדיין מתהפכת רק בתדירות נמוכה יותר, ואין להסיק מכך על רגרסיה בהתפתחות.
ראשית, מומלץ לפנות לבדיקה אצל רופא הילדים ולשלול בסיס רפואי להתנהגותה.
בהמשך, אם אין מגמה של שינוי בהתנהגות שתארת בשבועיים הקרובים, גם לפי אנשים נוספים שמכירים את בתך(אביה, סבא וסבתא) בהחלט מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי-ישנן מרפאות ינקות מצויינות שיכולות לסייע לכם.
עד אז, השתדלי להמשיך כדברייך ולא לעשות עניין מנושא האוכל. נסי ככל שאת יכולה לשמור על שגרה בחייה של בתך-אם נהגת לטייל איתה כל בוקר-בקשי מסבתה שמטפלת בה כעת להמשיך בהרגליה הקודמים ועשי כך גם את בימים הפנויים של שתיכן.
לא ציינת כיצד נעשתה הגמילה מהנקה ומתי. בכל מקרה, רצוי להתייעץ עם יועצת הנקה כיצד לנהוג במקרים של סרבנות אכילה לאחר גמילה.
ולבסוף, אני תוהה כיצד את הגבת ליציאתך לעבודה(האם ציפית לכך וחזרת מתוך בחירה? האם החזרה הייתה מלווה ברגשות אשם?), וכיצד את מסתגלת לשגרת חייך החדשה. ללא ספק, המעבר היה גם לך לא קל ומצבך הנפשי(עצב/חרדה/מתח?) משפיע על בתך. ככל שאת תרגישי טוב יותר עם שגרת חייך החדשה כך המעבר יהיה קל יותר לבתך.

בהצלחה
אודט