בן שלוש ועשרה חודשים

תקופה של הופעת פחדים אופיינית ביותר לילדים רבים בגילו של בנך.
עבורם אלו פחדים ממשיים ביותר, אך אנו המבוגרים יודעים שפחדים אלו אינם רציונליים (הרי שום מפלצת/מכשפה/אריה לא באמת מסתובבים בחדר) ולכן אנו יכולים בלב שלם להרגיע את הילדים ולהבטיח להם שאין ממה לפחד.
את המסר הזה רצוי שנעביר לא רק במילים אלא גם במעשים שלנו, הווה אומר - אל לנו להכנע ולשתף פעולה עם הדרישות השונות שלהם לשמור עליהם ולהגן עליהם, כי בעצם שיתוף פעולה מעין זה אנו משדרים להם מסרים שאינם מעצימים אותם:
1. שיש להם כנראה ממה לפחד באמת.
2. שאנו לא מאמינים ביכולת שלהם ובמסוגלות שלהם להתמודד עם הפחד ואף לגבור עליו.

לפיכך, רצוי שלא תשתפי פעולה עם דרישותיו של בנך. מנסיוני אני יודעת שכשהורים טועים ונענים לקפריזות של ילדם - זה רק מביא להסלמה ולהרעה נוספת בהרגלי השינה שלהם. כמובן שתשובי ותרגיעי אותו ותהיי סבלנית אליו, אך הישארות שלך איתו והיצמדות אליו לא יתרמו לשלווה של אף אחד מכם.

ובשולי תשובתי, אני תוהה לגבי העובדה שאתם ישנים באותו החדר ומהם הסיבה והרציונל המסתתרים מאחורי נוהג זה שלכם, מה מטרתו ומהן השפעותיו ותוצאותיו
בברכת לילות טובים,
דפנה..

ואולי הוא רואה אותכם, הורים, ישנים מחובקים וגם רוצה?!?!?!

זוהי השערה לגיטימית ואולי אף נכונה, אך הורה חכם יודע שלא כל רצון של ילד חייב להיענות.

הוא הולך לישון לפנינו וקם אחרינו. אנחנו באמת לא ישנים מחובקים....

אין שום רציונאל ובוודאי שמבחינתנו זה מצב לא אידיאלי כלל. אבל בשל אילוצים כלכליים אנו שוכרים דירה פיצפונת.