תלישת שערות אצל פעוטות

נעם שלום,
תלישת שיער (או, כאמור בשפה מקצועית - טריכוטילומניה) הינה תופעה פסיכולוגית המוכרת אצל ילדים ומבוגרים כאחד ומיוחסת להפרעות חרדה. לא ציינת כמה זמן נמשכת התופעה אצל בנך, או כיצד החלה ומתי מתרחשת (גם מבחינת התדירות וגם מבחינת סדר היום), אבל אצל תינוקות ופעוטות הנוהג לרוב מתחיל להתפתח בניסיונותיהם להרגעה עצמית, כמו למשל סביב ההרדמות. העיסוק בשיער נעים ומרגיע, הם לומדים כך להרגיע את עצמם ולהפחית את המתח ובהמשך העיסוק הופך לתלישה של שיער: אקט שבו הכאב הופך למרגיע ומנחם. חלקם גם לועסים את השיער שהם תולשים ולעיתים תלישת השיער גורמת להתקרחות באיזורים ספציפיים.
מכיון שמדובר באקט של הרגעה ו-ויסות עצמי חשוב לדעת כיצד בנך מווסת את רגשותיו אונרגע באופן כללי: איזה מזג יש לו, האם מצליח להתנחם גם בדרכים אחרות, כיצד נפסקו הרגלים אחרים שלו (למשל, האם משתמש במוצץ לצד מציצת האצבע?) וכדומה. לעיתים ההפרעה מייצגת קשיים התפתחותיים או רגשיים נוספים, ואצל ילדים גדולים יותר מקובל לטפל בתופעה בטיפולים התנהגותיים, לפעמים גם בליווי טיפול תרופתי. לעיתים הפתרון הוא פסיכותרפיה נרחבת יותר כיוון שתלישת השיער הינה סימפטום של קושי גדול יותר.
אך אצל פעוטות צעירים כל כך זה לא תמיד ככה: השיטות האלה אינן רלוונטיות עדיין, ולמרות שלפעמים הנוהג פוסק מעצמו בהחלט ניתן לקבל ייעוץ והדרכה שיתמקדו בניסיון להחלפת שיטת ההרגעה-העצמית הזו באחרות באופן הדרגתי שמותאם לתינוק ולהוריו. אפשר בתור התחלה לנסות לסייע לו להתרגע בזמן תלישת השיער בליטופים, בשיער של בובות, בבגדים נעימים וכדומה. הפתרון של קיצוץ השיער הוא אכן אופציה (שמעתי גם על שימוש בפיאה אצל ילדה גדולה יותר!) אבל צריך להכין אותו לקראת זה ולעזור לו ליצור חלופות קודם לכן כדי שהעדר השיער - בהנחה שזו דרך הנחמה היחידה - לא ישאיר אותו "לבדו"....
וכמובן שאם השיטות ה"בייתיות" לא עוזרות תוך פרק זמן קצר יש לפנות לעזרה מקצועית.
בהצלחה,
מיכל
בהצלחה,
מיכל