יחסים בן אחים

שלום אורית,
ראשית הרשי לי להתפעל מהעובדה שאת מצליחה "לתפעל" שלושה קטנטנים בצורה המאפשרת להם, גם אם רק 'לרוב' לשחק יפה יחד!!! זה כלל לא מובן מאליו כשמדובר בילדים כל כך צעירים ביניהם מפרידים רק 20 חודשים....בגידול של כזו 'קבוצה' יש כמובן הרבה מאוד יתרונות (ובעיקר גאווה!) אבל המחיר הוא שלכל אחד מהם דפוסי התמודדות קצת אחרים והתימרון הוא קשה...
אין לי פתרונות 'קסם' ואני לא חושבת שיש: ילדייך יאלצו ללמוד להסתדר יחד ולהוציא מקרים בהם הפגיעה משמעותית (כפי שציינת - נשיכות, אלימות מילולית או פיסית קשה) כדאי לא להתערב ולרק לעזור להם להתפייס.
אני ממליצה לנסות להימנע מלעשות את החלוקה (האינטואיטיבית) של גדול/קטן כי שניהם קטנים, וגם לא את החלוקה מופנם/דומיננטי. דפוסי מזג שמופיעים בשלב כזה נוטים להתקבע ולהקצין כשההורים מחזקים אותם, כלומר, אחד יגדל להיות מופנם עוד יותר בעוד שהשני ליותר דומיננטי, זה בא האחד על חשבון השני. כאשר אחד מהם פוגע בשני יש להוקיע את ההתנהגות הזו, ולעודד את שניהם להתחשב האחד בצורכי השני, בלי קשר לגיל. כלומר, בן ה 4 לא צריך לוותר לבן ה 2:4 בגלל שהוא קטן יותר. כמו כן כדאי לנסות, במידת האפשר, לעזור להם להיפגש עם בני גילם - ילדים מהגן שבאים רק לאחד מהם. כמובן שכדאי גם - שוב, עד כמה שניתן במציאות שלכם, למצוא זמן עם כל אחד מהם בנפרד.
יחסי אחים מטבעם כוללים התמודדות רגשית אינטנסיבית של כל מנעד הרגשות וזה מלווה לכל החיים, לטוב ולרע...חשוב לנסות ליצור אוירה ומסר שיגבש אותם כקבוצה, ככוח, שיהיו תמיד האחד בשביל השני - זאת המתנה שאת נותנת להם להמשך החיים...איך זה היה בבית בו את או אבא שלהם גדלתם? עם האחים שלכם?
בהצלחה,
מיכל
מיכל
בהצלחה,