רכושנות

תיאורך את התנהגותו הרכושנית של בנך מעלה חיוך, אם כי אני מניחה שיתכן שאתם רוב הזמן לא מוצאים אותה מבדחת במיוחד.
לבטח את יודעת שזוהי התנהגות האופיינית לגיל בו נמצא ילדיכם, ומהבחינה הזו היא לא מדאיגה. יתכן שבאופיו בנך טיפוס רכושני/טריטוריאלי במיוחד - מה שמגביר את ההתנהגות הזו. אגב - האם הוא מזכיר בתכונה זו מישהו מכם?

אני חושבת שניסחת יפה איפה עובר הגבול: מה ששלו - שלו, ומה ששלכם - לא שלו. הוא אמנם רוצה שהכל יהיה שלו, אך המציאות ואתם תעזרו לו להבין שאין זה כך. העולם לא סובב סביבו.
אתם תעשו זאת באמפטיה, באהבה ובהבנה, אך עם זאת תהיו חד משמעיים. את יכולה, לדוגמה, לטאטא ואם הוא רוצה את המטאט או טוען שהוא שלו את תקפידי להבהיר לו שאת מבינה שהוא רוצה את זה אבל זה לא שלו וכעת את מטאטאה. כשתסיימי לטאטא תהיי מוכנה לתת לו את המטאטא (ובכך תדגימי לו את ההתנהגות הרצויה).
שקפי לו את רגשותיו כשהוא מביע רכושנות, והוסיפי תיאור קצר של האמת האובייקטבית אם החפץ שהוא רוצה אינו שלו. כשהחפץ כן שלו - הסכימי איתו לגבי העובדות ושקפי לו שהוא עכשיו רוצה את החפץ לעצמו, אך נסחי גם משפט אופטימי על האפשרות שלמרות שזה שלו אולי עוד מעט הוא יסכים לתת את החפץ קצת למישהו אחר.
אל תקחי ממנו בכוח את מה ששלו ואל תאלצי אותו לוותר או לחלוק במה ששלו אם אינו רוצה בכך. לכשיתבגר מעט יהיה מקום כן לדרוש ממנו לחלוק ולשתף, אך לעת עתה הניחי לו למצות את שלב ההתפתחות הזה עד תומו.
כל טוב, דפנה.