להתמודד עם הילדה בלי להתעצבן

שלום ג'ואי,
התגובות שלנו לילדינו מושפעות באופן טבעי מהעמדה הרגשית שלנו ומתקופות רגשיות מסוימות, מתוחות יותר ופחות. זה טבעי ונורמלי וחשוב בעיקר להיות מודע לזה ולעיתים גם לנהוג כלפי עצמנו בסלחנות.....העובדה שאת מבחינה שהסבלנות שלך קצרה מהרגיל, שאת נוטה להתעצבן ביתר קלות, משקפת בראש ובראשונה את המודעות העצמית שלך ואת הרגישות שלך כלפי בתך. בוודאי שעדיפה גישה רגועה כלפי הילדים (ובכלל בחיים...) אבל זה לא תמיד מתאפשר והשאלה היא כמובן של מינון ושל איזון. בהנחה שמדובר בתקופה קצרה וחולפת, תחומה ומוגבלת בזמן, וכי לך ולבתך כבר יש 'היסטוריחה' משמעותית וחיובית של קשר קרוב, הרי שלתקופה זו לא תהיה השפעה מרחיקת-לכת עליה. לבתך ולך יש כבר ניסיון ארוך ומשמעותי ב"להיות ביחד" ואני בטוחה שהיא יודעת היטב שאימא יכולה להיות גם שלווה, חייכנית וסבלנית הרבה יותר. יתכן שבתקופה זו גם היא עצמה 'בודקת' עד כמה ניתן "למתוח" את הסף שלך ובאופן לא מודע גם היא מעצימה את הדרישות שלך. גם זה מאוד טבעי ונורמלי - היא הרי גם בגיל המתאים לזה....
אני ממליצה לך לקחת נשימה ארוכה לקראת סיום הבחינות ולנסות בעצמך להתרגע בחברת בתך. נסי להקדיש בכל יום כשעה להיות רק איתה ולעשות משהו נעים לשתיכן. אם יהיה זה זמן 'מוקצב' וידוע מראש, ובשאר הזמן תוכלי להתפנות ללימודייך ותעזרי במישהו אחר בטיפול בה ובשהות בבית (אבא, סבתא, מטפלת), הרי שגם רגשות האשם שלך יפחתו. שתיכן תדענה ש (למשל) ב 18:00 יש את הזמן המיוחד שלכן לעשות משהו נעים בבית או מחוץ לו, אבל ב 19:00 אימא שוב חוזרת לפינת הלימודים. זה יכול לתת לשתיכן מעט מרחב וגם אוויר לשאת את התקופה הזו. חשוב גם לדבר איתה, ברמה שהיא יכולה להבין, ולהסביר לה, משהו כמו 'אימא מאוד עסוקה בגלל הלימודים ולכן עכשיו אבא/סבתא יהיו איתך יותר', וגם 'אימא לא יכולה להתווכח על זה עכשיו כי אני מאוד עסוקה' וכדומה.
נסי לעשות סדר עדיפויות - לא להתווכח על הכל ולוותר על הוויכוח איפה שאת מרגישה שאפשר (למשל, אולי דווקא אפשרי לה ללבוש שמלה עכשיו, ממילא חם נורא....), זה יחסוך לשתיכן הרבה אנרגיה ומיותרת.
בהצלחה בבחינות ובכלל,
מיכל

תודה לך מיכל על ההמלצה , כבר אומצה בחום..

העניין הוא כך:

אני לקראת סיום לימודי תואר שני ועובדת כרגע על עבודות אחרונות ועל התזה. תהליך כתיבת התזה ייקח איזה עוד חצי שנה, כך שזה לא עניין של חודש או חודשיים וזה בכללי מאוד מלחיץ אותי. מלחיצה אותי גם העובדה שאולי אני לא אהיה שם בשביל הילדה ברגעים מסויימים, שנתרחק (לא רק פיזית אלא גם נפשית) ושאולי היא תתחיל לאמץ התנהגויות והרגלים אחרים מאלו שהונהגו אצלנו בבית (למשל לאחרונה אני מבחינה שהיא מושפעת מאוד מהגן בעניין האלימות והיא התחילה להכות את כל מי שמפריע לה, בבית אני מעירה לה על זה ומסבירה לה שזה אסור ואנחנו אפילו שרות ביחד על זה אבל אני חוששת שכשהיא לא אתי אז המצב יהיה שונה).

חשוב לציין שהילדה היא ילדה שמחה חברתית ברמות דעתנית ועקשנית (לרוב במובן החיובי) ולא מתפשרת.

השאלה שלי היא כך האם זה לא ישפיע עליה בעתיד שלא ביליתי איתה מספיק זמן? אנחנו לא נגדל להיות רחוקות זו מזו? (כשהיא לא אתי אז היא או עם אמא שלי או עם אחותי אצל ההורים שלי בבית והן משחקות איתה מאכילות , יש פעילויות טלוויזיה, מחשב , מה לא? ועוד משהו היא מאוד קשורה לאבא שלה).

אודה לך מראש על ההתייחסות,

הועבדה שלאם יש עיסוקים ועיניינים משלה אינה מפריעה לילד, ולדעתי רק תורמת ומעשירה אותו. בתך אינה תינוקת בת יומה שזקוקה רק לך לשם סיפוק כל צורכיה. היא פעוטה מפותחת ומתפתחת וככזאת יכולה ללמוד להיות עם אחרים, להרחיב את כישוריה החברתיים וגם (לא עלינו!!...) ללמוד להעסיק את עצמה.....!
את אומנם בבית בזמן כתיבת התזה (?), אבל מבחינתה ומבחינתך זו 'עבודה', ולכן חשוב ליצור את מסגרת השעות המוגדרת בהן אתה איתה, בהשוואה לזמנים שאת לא איתה, בדיוק כאילו היית יוצאת לעבוד מחוץ לבית. כלומר, אם את יודעת ששעות העבודה היעילות שלך הן למשל בבוקר, הזמיני מישהו להיות איתה בשעות האלה ואז בשעות אחר הצהריים, לאחר שלך היה רצף של שעות עבודה יעילות ולה הייתה אינטראקציה עם אחרים, תוכלי לצאת מחדר העבודה ולהתפנות אליה כל-כולך. אם היא תהיה סביבך כל הזמן ואת תרצי להתרכז ולעבוד בוודאי ששתיכן תתעצבנו במהירות - היא בגלל חוסר תשומת הלב אליו רגילה, ואת בגלל שאת לא מצליחה לעבוד וגם בגלל רגשות האשם שאת חשה על שאת לא איתה.
ולגבי הפרדה ונפרדות - מה קורה בספטמבר? האם היא צפויה להשתלב במסגרת גנית? זה מומלץ ורצוי בגילה ויקנה לשתיכן מעט מרחב לכמה שעות.....
בהצלחה,
מיכל