בן שנה וחודשיים שאוהב לאכול...הרבה

שלום קרן,
אני מסכימה עם עמדתך לפיה פעוט צריך ללמוד לווסת את עצמו, זה נכון בכל תחום: רגשות, התנהגות, וגם באוכל. ואם כך, האם בנך מצליח לווסת את עצמו בתחומים אחרים? האם הוא ילד שמצליח "להתאושש" מהר מבכי ומתסכול? האם הצליח לרכוש הרגלי שינה? האם מצליח להתמודד עם מעברים ושינויים? כל אלה מרמזים על היכולת שלו לוויסות עצמי שהיא יכולת מרכזית וחשובה לכל אורך החיים....וכמובן שאם בתחומים אחרים אין קשיים מיוחדים הרי שיש הרבה פחות סיבות לדאגה.
ובחזרה לאוכל - אני חושבת שלאוכל יש הבטים חברתיים, כלומר, הרצון לאכול כשהוא רואה מישהו אחר שאוכל בסביבתו הוא לא רק מתוך "רעב" אלא מתוך סקרנות ועיניין, רצון להתנסות. הרצון להאריך את משך הארוחה גם הוא לא רק מתוך רעב אלא אולי גם להאריך את הסיטואציה הנעימה בה ההורה יושב בסבלנות ומאכיל אותו (האם יש לכם דיי זמן רגוע לפעילות אחרת איתו?).
לפיכך, אני חושבת שהשאלה האם את חוששת לחינם או לא קשורה בעיקר במבחן התוצאה: האם מדובר בפעוט בעל עודף משקל? האם מדובר בפעוט שאינו מרחיב את ההתנסויות המשחקיות והחברתיות כיון שעסוק רק באכילה? אם התשובה על שתי אלה היא 'לא', אני חושבת שאין לך ממה לחשוש...
בכל מקרה, אפשר וכדאי לפנות לייעוץ של דיאטנית בנושא על מנת להרכיב תפריט מאוזן ובריא עבורו.
בהצלחה,
מיכל

תודה על התגובה המהירה
בני אינו במשקל עודף. ואינו מתעסק באוכל כל היום
אך בכל זאת איך היית מציעה לי ללמד אותו לווסת את נושא האוכל?
תודה. קרן

הכוונה ב"וויסות" אצל תינוקות ופעוטות היא קודם כל הגרעה על ידי ההורה, ורק אחר כך בהדרגה היכולת עוברת אל הילד. למשל, כאשר את רוצה להרגיע אותו מבכי אחרי שנחבל, את בוודאי אוספת אותו בזרועותייך, מוחה את דמעותיו ומסבירה לו במילים ובקול שקט - 'לא נוראה חמודי, קצת נפלת והנה זה עובר, אימא נותנת נשיקה' וכו' וכו', בהדרגה הוא יכול לנחם את עצמו ובאמת שכיח לפגוש פעוטות שאומרים לעצמם - לא נורא, קצת נפלתי וכדומה.
כך כם לגבי האוכל: אחרי פרק זמן סביר של ארוחיה (15-20 דק'), ולאחר שסיים את המנה שהקצבת לו, את יכולה להגיד משהו כמו - "יופי חמוד, אכלת נהדר, עכשיו הולכים לרחוץ ידיים ואז לשחק". ובשלב זה להוריד אותו מכסא האוכל ולהעסיק אותו בפעילות הבאה המיועדת לכם. אם הוא יידע שהאינטראקציה ביניכם נמשכת גם אחרי הארוחה, יהיה לו קל יותר להפסיקה.
יחד עם זאת, חשוב לציין כי ישנם ילדים שאוכלים יותר מאחרים וזה בסדר!! אני חוזרת על המלצתי להתייעץ עם דיאטנית בנושא.
בהצלחה,
מיכל

זוהי בדיוק השגרה שלנו- בסיום הארוחה שטיפת ידיים ומשחקים ביחד.
יש לנו הרבה זמן איכות ומשחק ביחד, ולתחושתי זו ממש לא הסיבה. בני פשוט אוהב לאכול.
שאלתי היא מה לעשות במקרים שזמן קצר לאחר הארוחה הוא רואה מישהו בסביבתו אוכל ודורש לקבל גם. כיצד ניתן להסביר לתינוק שהוא כבר אכל ולסרב לתת לו? אלו סיטואציות שקורות הרבה כשאנו בחברת אנשים נוספים.

לקרן,
אני מניחה שהמצבים האלה הופכים להיות עיניין של הצבת גבולות...זה אומנם לא 'מקובל' להציב גבולות בנושא כמו אכילה, אבל אולי מדובר כאן על אכילת יתר. אם את מרגישה שהוא באמת מגזים עד כי הרצון לאכול משתלט על כל תחומי העיניין שלו וחשוב לך לחנך לכיוון של הרגלי חברתיים ונימוס (למשל, שלא לדרוש אוכל ממישהו אחר), הרי שהתחום הזה יהיה מוקד של הצבת גבולות בדיוק כמו שאת תמנעי ממנו להכות או לעשות משהו אחר שאסור בביתכם.
מיהם ה'אחרים' איתם זה קורה? האם מדובר בכאלה שהוא מחפש את קרבתם ותשומת ליבם? וגם: למה זה בעצם מפריע כל כך שהוא מבקש תוספת? האם נושא המשקל או הרגלי האכילה הינו נושא טעון אצלכם והוא מגיב לכך?
מיכל