זקוקים לחוות דעת על ילדה בת שנתיים

שלום רב,
הגננת מתארת ילדה עם פערים בהשגיה ההתפתחותיים כיוון שלצד יכולות שפתיות כנראה טובות, היכולות החברתיות-רגשיות נמוכות לגילה: בגיל שנתיים ישנה ציפיה להתמודדות טובה יותר עם קונפליקטים חברתיים ואצלה כנראה מופיע קושי להשתלב בחברת הילדים ובפעילויות הגן.
ציינתם שאתם לוקחים את ההתרשמות בכובד ראש, ושהדברים אינם רחוקים מהמציאות: האם גם אתם חשדתם שישנה בעיה בתקשורת? האם האיחור המוטורי שהגננת ציינה הדאיג גם אתכם? כיצד היא מתנהגת בחברת ילדים בסיטואציות משפחתיות או בין מכרים וחברים שלכם? האם התנועתיות שתארה הגננת מופיעה גם בבית?
כפי שהנחתם מראש, לא ניתן לקבל אבחנה במסגרת פורום זה, אבל אני חושבת שאכן כדאי לפנות לייעוץ מקצועי מתאים. המסגרת הטובה ביותר עבורכם הינה דרך מכון להתפתחות הילד, בו ניתן לקבל שירות משותף של רופא התפתחותי, פסיכולוג התפתחותי (ולא פסיכולוג 'ילדים'), קלינאית תקשורת ומרפאה בעיסוק. יחד עם זאת, לא בכל קופות החולים ניתן שירות מקיף כזה ותורי ההמתנה הינם לרוב ארוכים (במיוחד לקראת חופשות הקיץ).
אוכל להפנותכם לגורם מתאים באיזור המגורים שלכם (אפשר גם למייל האישי)
בהצלחה,
מיכל

שלום,
תודה על תגובתך. אנו אכן נשתדל בהקדם לפנות לגורמים המקצועים המתאימים. אשמח אם בנוסף תוכלי לחדד בנוסף בהתאם לתשובתיי לשאלותייך:
א) כמובן שהאיחור המוטורי הדאיג אותנו. כולם אמרו לנו שבסוף היא תלך, ואכן כך היה בגיל שנה ו-7 חודשים.
ב) מהבעיה התקשורתית שהחשד לה נתגלה אולי כבר לפני 7-8 חודשים בשלב העיכוב המוטורי קצת הזנחנו מ-2 סיבות: קודם כל, כי לא היה לה איחור בדיבור – נהפוך הוא, כי תמיד אמרו לנו שעד גיל 3 אין מה לצפות למשחק עם ילדים אחרים. בגיל שנה ו-5 חודשים התייעצנו בנוגע לך עם רופאת הילדים וגם עם הפיזיותרפיסטית שטיפלה בילדה ולא קיבלנו רשמים על התנהגות יוצאת דופן.
ג) לא היו לנו יותר מדי סיטואציות של מפגש עם כמות גדולה של ילדים בגילה. כן ראינו נטייה לרכושנות וקנאה אבל זה היה נראה לנו וגם לסובבים אותנו טבעי, עניין של הגיל והעצמאות הנרכשת.
ד) לא תמיד הקפדנו להאכיל אותה ליד השולחן למרות שבחודשים האחרונים אנו אכן עושים זאת. לפעמים היא לא מסיימת לאכול, אך לא ברור אם זה בגלל שהיא לא רעבה. לא יודע אם יש קשר אבל יש לציין שהיא גמולה חלקית בלבד מבקבוק.
ה) לגבי פסיכולוג התפתחותי אני מסכים. אך לגבי שאר האופציות - נאמר לנו שקלינאית תקשורת עוסקת בעיקר בטיפול בדיבור, ומרפאה בעיסוק בתחום של מוטוריקה עדינה. על פניו – לא נראה שיש לילדתנו בעיה בתחומים האלה. כיצד זה מתקשר למצבה?

ובכן, הקשיים שתארתם אצל בתכם, הקשורים בהשתלבותה במסגרת החינוכית עשויים להיות קשורים בבעיות רגשיות וחברתיות, ואלו עשויים להיות חלק מהפרעה התפתחותית רחבה יותר. אומנם הנטייה לקנאה ולרכושנות לכשעצמן כמובן אינן אינדיקציה, וכך גם האיחור המוטורי (זה עדיין בטווח הנורמה) או האוכל, אבל הקושי לקחת חלק בפעילות הגן והעובדה שאינה מגלה דיי עיניין בילדים אחרים, אלו מדאיגים יותר, ובעיקר התחושה של צוות הגן שקיים כאן מכלול רחב יותר של קשיים.
הסיבה שהמלצתי לפנות למערך של מכון להתפתחות הילד שכולל גם אנשי מקצוע פרא רפואיים נוגעת לתפיסה שהפרעה התפתחותית נוגעת למגוון תחומים. כלומר, בדומה למצב בו תינוק שהתפתחותו המוטורית מעוכבת, עשוי להסתקרן פחות כיון שהמגבלה שלו מקשה עליו להגיע לחפצים, כך גם בהתפתחות חברתית. לעיתים קושי לייצור קשרים חברתיים נובע מליקוי בהבנת מצבים חברתיים או מקושי בהבנת הבטים פרגמטיים בשפה. לכן, למרות שבתכם מדברת, נחוצה הערכה של קלינאית תקשורת: חשוב לוודא שההבנה, המילולית והחברתית, תקינה. כך גם לגבי מרפאה בעיסוק - עוסקת גם ביכולת לרכישת הרגלי משחק הדדי ובוויסות תחושתי שעשוי להיות קושי מרכזי אצל ילדים שהשתלבותם אינה תואמת את גילם.
חשוב לבדוק בקופת החולים שלכם איזה שירותים ניתנים ובאיזה אופן, המתכונת שציינתי אינה קיימת בכל המכונים.
בהצלחה,
מיכל