תלישת שיער בן שנתיים ושלושה חודשים

הדר שלום,
תלישת שיער או, בשפה מקצועית - טריכוטילומניה, הינה תופעה פסיכולוגית המוכרת אצל ילדים ומבוגרים כאחד ומיוחסת להפרעות חרדה. אצל תינוקות ופעוטות הנוהג לרוב מתחיל להתפתח בניסיונותיהם להרגעה עצמית, כמו למשל סביב ההרדמות. העיסוק בשיער נעים ומרגיע, הם לומדים כך להרגיע את עצמם ולהפחית את המתח ובהמשך העיסוק הופך לתלישה של שיער: אקט שבו הכאב הופך למרגיע ומנחם. חלקם גם לועסים את השיער שהם תולשים ולעיתים תלישת השיער גורמת להתקרחות באיזורים ספציפיים.
מכיון שמדובר באקט של הרגעה ו-ויסות עצמי חשוב לדעת כיצד בנך מווסת את רגשותיו או נרגע באופן כללי: איזה מזג יש לו, האם מצליח להתנחם גם בדרכים אחרות, כיצד נפסקו הרגלים אחרים שלו (למשל, האם משתמש במוצץ לצד מציצת האצבע?) וכדומה. לעיתים ההפרעה מייצגת קשיים התפתחותיים או רגשיים נוספים, ואצל ילדים גדולים יותר מקובל לטפל בתופעה בטיפולים התנהגותיים, לפעמים גם בליווי טיפול תרופתי. לעיתים הפתרון הוא פסיכותרפיה נרחבת יותר כיוון שתלישת השיער הינה סימפטום של קושי גדול יותר הקשור ביחסים ובקשר שלו עם ההורים (עיניין היחס והקרבה שציינת).
אומנם אצל פעוטות צעירים חלק מהשיטות אינן רלוונטיות עדיין, ולמרות שלפעמים הנוהג פוסק מעצמו בהחלט ניתן לקבל ייעוץ והדרכה שיתמקדו בניסיון להחלפת שיטת ההרגעה-העצמית הזו באחרות באופן הדרגתי שמותאם לפעוט ולהוריו. אפשר בתור התחלה לנסות לסייע לו להתרגע בזמן תלישת השיער - בדיוק כפי שעשית עם הדובי שלו, וכן בליטופים, בשיער של בובות, בבגדים נעימים וכדומה. הפתרון של קיצוץ השיער הוא אכן אופציה אבל צריך להכין אותו לקראת זה ולעזור לו ליצור חלופות קודם לכן כדי שהעדר השיער - בהנחה שזו דרך הנחמה היחידה - לא ישאיר אותו "לבדו"....
וכמובן שאם השיטות ה"בייתיות" לא עוזרות תוך פרק זמן קצר יש לפנות לעזרה מקצועית כי זה אכן עשוי להפוך לכפייתי.
בהצלחה,
מיכל