צרחות ואי שקט

שלום למ.,
הבדלי משקל הלידה בין שני ילדייך גורמים אומנם בראש ובראשונה להבדלים בין קצב עלייתם במשקל ובהתפתחות שלהם, אך לא פחות מכך עשויים להצביע על הבדלים במזג שלהם ובדפוסי הויסות החושי והרגשי. לתינוקות בעלי משקל לידה נמוך יותר ישנה פעמים רבות רגישות תחושתית גבוהה יותר אשר מקשה עליהם יותר להסתגל ולהתרגל לחיים בעולם. תינוקות אלה נוטים להיות רגישים יותר להבדלים של טמפורטורה, של אור, של קולות ורעשים, והם מתקשים יותר להרגיע את עצמם במצבים משתנים ומצבים שונים גורמים להם אי שקט.
מתוך התיאור שלך את ילדייך, נשמע שבנך הוא תינוק שכזה: מתקשה להסתגל בשינויים ובמעברים ומגיב לכך. למשל, כאשר יוצאים החוצה בעגלה, עליו להתרגל לשוני בטמפרטורה, לתנועת הגלגלים, לקולות הרחוב והדרך, לעומס של הגירויים על מערכת החושים שלו. התוצאה: בלבול ואי נוחות הגורמים לחוסר שקט ולרגזנות המתבטאת בבכי. העובדה שהאחיזה על הידיים או במנשא מרגיעה מחזקת השערה זו - התנוחה המערסלת משקיטה, מרגיעה את מערכת העצבים שלו, וכך אתם מעבירים לו את המסר: "אנחנו כאן איתך, מרגיעים אותך, מסייעים לך לשאת את העומס שבעולם החיצוני". כך בהדרגה הוא יכול להתרגע ולשוב לחייך ולצחוק.
העובדה שמדובר בזוג תאומים מקנה לכם את היכולת לראות בברור את ההבדלים: תינוקת בעלת מזג נוח יותר, ללא קשיים תחושתיים מיוחדים, בהשוואה לתינוק שקשה לו יותר להרגיע את עצמו ועל כן יותר זקוק לנוכחותכם לשם כך. נראה שהבעיה מחמירה יותר מידי יום, כי ההבדלים ביניהם מתחדדים יותר - אתם מצפים ממנו להדביק את הפער בתחומים נוספים אבל זה לא קורה, הוא עדיין זקוק להתייחסות "מיוחדת" במעברים.
חשוב לציין כי למרות שיתכן והוא יזדקק להתייחסות זו עוד זמן מה, ואולי אף בעתיד יזדקק לטיפולים התפתחותיים לשם כך (למשל, של מרפאה בעיסוק שתוכל להדריך גם אתכם), הרי שבהדרגה תינוקות אלה לומדים להתארגן בעצמם וגם ההורים לומדים ללוות אותם בצורה טובה יותר.
בהצלחה,
מיכל