פעוטה/ ילדה ביישנית

ישנם ילדים שלוקח להם זמן "להתחמם" בסיטואציות חברתיות חדשות ועם קהל רב, אך כאשר הם נמצאים בתנאים בטוחים עבורם(במגרש הביתי, באחד על אחד), הם מגלים הנאה ועניין חברתי באחר. בתאורך המפורט והרגיש התמקדת יותר בהמנעות של בתך ממגע חברתי, לא תארת כיצד היא מתייחסת לאחרים קרובים-בני משפחה וכו'..ולילדים כאשר היא נמצאת בביתה, האם היא מגיבה ליוזמות האחרים להשתתף איתה במשחק? האם היא עוקבת בעניין אחר משחקם?מה מספרת עליה הגננת?
הבסיס לביישנות קיצונית וחרדה מסיטואציה חברתית ומגע חברתי עם האחר, הוא בדרך כלל מולד, אך תגובות הסביבה יכולים להקצין אותה או להפחית אותה. בדרך כלל נמצא גם רגישות יתר תחושתית למגע, לרעש וכו'.. שמקשה על הילד להתמודד עם סיטואציות חברתיות שמזמנות הצפה בגירויים מסוגים שונים ועל כן הילד בוחר להמנע מתחושה מציפה זו. כך למשל בתך מגיבה בתקפנות כלפי ילדים המבקשים את קרבתה, מאחר שהיא חשה מאוימת מקרבת האחר ולא מסוגלת עדיין לפרש באופן מותאם את כוונותיו של האחר-רצון למשחק משותף וכו'..
באופן כללי הדרך הנכונה לעבוד עם המנעות חברתית היא ללכת בקצב הילד וולחשוף אותו באופן הדרגתי לסיטואציות חברתיות-חשוב להתחיל בקשר חברתי אחד על אחד, בסביבת הבית הבטוחה, עם הרבה תיווך וקרבה של מבוגר מוכר.

אני ממליצה לך לפנות לאיש מקצוע על מנת לקבל הדרכה כיצד לעזור לבתך להתמודד באופן מסתגל יותר לסיטואציות חברתיות ואשר ינחה את הגננת במקביל כיצד לחזק את כישוריה החברתיים של בתך בגן. כמו-כן, מומלץ במקביל לפנות לייעוץ של מרפאה בעיסוק, על מנת לקבל פרופיל תחושתי עבור בתך שיכול להסביר לעתים התנהגות המנעותית כפי שאת מתארת, העדפה של פעילויות שקטות על פני פעילויות אקטיביות.

בברכה
אודט