בוכה כשעושה בתהליך גמילה מטיטול

לאה שלום,
אני מניחה שבשבועות שקדמו לאותו אירוע קשה שתארת, בנך החל להתרגל לעשות את צרכיו בסיר: את הזכרת לו, הלכת יחד, והוא התנסה שוב ושוב באפשרות החדשה, ללא חיתולים. הצלחות אלה גרמו לך כנראה לחשוב שהוא כבר מספיק מוכן כדי להתנסות בזה בגן, וכן כדי "לצאת החוצה", כלומר מחוץ לבית. ועדיין, אני מניחה שהיו גם לא-מעט פיספוסים והחמצות וזה טבעי לגמריי ואלו מהווים חלק בלתי-נפרד מהלמידה. אך קיים הבדל בין התנסויות אלה, בסביבה הבייתית או הגנית המוכרת, לבין היכולת לעשות זאת בסביבה (אומנם משפחתית ותומכת) אחרת, עם כל הלחץ שאת בוודאי חווית תוך כדי הרצון לעזור לו להצליח גם שם. אני מניחה שמה שאותו התקף היה קשור בעיקר בתחושת חוסר אונים, תסכול ומתח ששניכם, את והוא, הרגשתם באותם רגעים.
להצלחת תהליך הגמילה נחוצה מוטיבציה של שני הצדדים, וכן עמדה דורשנית מההורה, אך עדיין חיונית גם אווירה תומכת ומקבלת בה ההחמצות יתקבלו בסלחנות.... העובדה שלקחת אותו להרגע בחדר אחר משקפת לדעתי את ההבנה שלך שהמתח בסביבה היה גדול מידי עבורו ושחשובה סביבה שקטה על מנת להירגע וזה מאוד חשוב לשניכם. כמו כן נראה לי שחשוב ללמוד מהמקרה הזה עד כמה בנך רגיש למידת יכולתו להצליח ולהתמודד עם כישלון.
נסי לעודד אותו להתנסות שוב בהליכה אל הסיר או הישבנון, גם אם המשמעות היא ללוות אותו בתדירות גבוהה יותר לשירותים או להישאר בקרבת הבית לשם כך. זה חשוב על מנת שירוכש שוב את הבטחון במידת יכולתו להצליח, וכך גם את.
ולגבי הגן - אני לא רואה בהתנהגותו משהו שמצביע על קושי שם, אך כמובן חשוב לברר עם הצוות איך מתמודד שם עם ההליכה לשירותים.
בהצלחה,
מיכל