התפרצויות בכי לילד בן שנתיים וחודשי

שלום אריאלה,
מקובל להגיד שמבחינת אחים בכורים, 'אין גיל טוב להולדת תינוק', אבל אצל פעוטות החווים מאבקי שליטה זה לעיתים קשה במיוחד....אך מעניין לציין כי פעמים רבות זה בדיוק הזמן בו מצטרף חבר נוסף למשפחה....
ובכן, כפי שציינת, סביב גיל שנתיים בנך החל לרצות לעשות הכל לבד, ולהוכיח לעצמו ולעולם - שזה אתם - שהוא יכול. אתם יכולים להיות גאים על שהצלחתם להתמודד, אבל אז הולדת אחיו שוב הפרה את האיזון העדין שהושג. אני מניחה שסף התסכול הקצרצר שאת מתארת, שהלך והתקצר עוד יותר, נובע כתגובה לקושי של בנך להתמודד עם הולדת אחיו הצעיר: בנך הבכור מבטא כעס ותוקפנות כלפיכם בתגובה על הפגיעה במעמדו. מחד "עדיפה" כמובן תגובה תוקפנית-מרדנית המופנית אליכם ולא אל הקטנטן, אך מאידך גם עם זה קשה להתמודד....הקושי להציב לו גבולות אולי קשור ל'גיל שנתיים הנורא', אבל אני מתרשמת שהוא לא רק מנסה לבסס את עצמאותו ואת דעתו, אלא מגיב לקושי אמיתי שהוא חווה עם השינוי בבית. התחושה שלך ש'הבכי הוא לשם בכי' כנראה משקפת את חוסר האונים שלו: הוא לא באמת יודע מה הוא רוצה באותו רגע, הוא רק מנסה להגיד לך, בדרכו המוגבלת, עד כמה הוא לא מרוצה מהמצב החדש, ומנסה להבהיר לך את זה בכל דרך.....
אני חושבת שאחד הדברים החשובים בניסיון לעזור לו הוא דווקא לא לרצות אותו כל הזמן: התמודדות עם תסכול היא שיעור חשוב בחיים, אבל כמובן שכדאי לנסות להקדיש לו כמה שיותר תשומת לב אישית, עד כמה שניתן, בדומה למה שהיה קודם לכן, כדי שיהיה לו מאגר רחב של חוויות בלתי מתסכלות איתכם. כדאי גם לנסות לאפשר לו שליטה ובחירה איפה שניתן, אך לא מתוך אלפי אפשרויות - זה רק מציף ומבלבל עוד יותר, אלא מתוך 2-3, ולתת לו לחוות את ההחלטה. למשל, בעיניין האוכל, ניתן לומר "אתה רוצה גבינה לבנה או צהובה? בצלחת כתומה או ירוקה? על הכסא הקטן או הגדול" ולוודא איתו בכל שלב שהעדפתו נלקחה בחשבון. יחד עם זה, קחי בחשבון שהבכי יגיע על הפרט היחידי שלא צפית מראש (למשל "אבל רציתי עם הכפית הצהובה")...
אני לא חושבת שהפתרון של "תגיד לי בלי בכי" יעזור כאן: הוא כרגע לא מסוגל להפסיק לבכות, כי הוא לא באמת בוכה על ארוחת הערב, אלא על כל המצב, ומכיון שאת יודעת את זה, והוא לא, הרי שאת יכולה לעזור לו להרגע דווקא כשאת מדברת אליו ומבהירה לו את רגשותיו ולא כשאת מתרחקת. למשל, תוכלי להגיד לו "אתה כועס עכשיו על אימא כי אימא עסוקה עם התינוק".
וגם, אני אישית לא מאמינה שאפשר באמת להתעלם מבכי כזה (בעצם משום סוג...)
בהצלחה,
מיכל