חרדת נטישה?

תגובותיו של בנך תואמות את גילו ומבטאות קפיצה בשלב ההתפתחותי במובנים רבים:בראש ובראשונה, הוא מתחיל להבין את הנפרדות שלו ממך, עובדה שאינה מובנת מאליה עבורו-מרגע הוולדו היית שם עבורו למלא את כל צרכיו ומבחינתו הייתם כיחידה אחת ולא כשני יצורים נפרדים. לכן תגובותיו לנוכחותך בסביבה( -בנפרד ממנו) על ידי מחאה וברצון להצמד אלייך, שונות מתגובותיו למטפלת ולאביו, שמקומם מרכזי מאוד בחייו אך עדיין לא באותן עוצמות כפי שכל תינוק חווה בראשית חייו עם אמו.
ההבנה כי את יצור עצמאי בעל רצונות משלך ונפרדת ממנו מייצרת חרדה אצל בנך מאחר שהוא מתחיל להבין שיש גבול לשליטה שלו בך. זאת הוא לומד במקביל לכוחותיו ההולכים וגוברים לתקשר את רצונותיו-להביע מחאה כשאת עוזבת/רחוקה ממנו וכו'..
אל לך להבהל משינוי זה שחל בו, חשוב שתיעני מצד אחד לצורך שלו בקרבתך, אך מצד שני בהדרגה תפני את תשומת לבו למשחקיו, על מנת לשלב בין הצורך שלו בקרבה אלייך ושליטה בך לבין הצורך שלו בחקירת הסביבה ושליטה בחפצים המצויים בה, להנאתו. מעבר לכך , חלק משמעותי בהתפתחותו הבריאה של כל תינוק הוא בהכרה הדרגתית בצרכי האחר-אמא צריכה לנוח קצת עכשיו, אמא מסיימת לעשות X וכבר מגיעה אלייך-כלומר, חשוב גם לייצר מרחב מסויים של תסכול הכרחי-ולא להיענות באותה השנייה.
בברכה
אודט

האם יש לך דרך להאזין למה שקורה בבית, כאשר את לא נמצאת שם, וילדך לבד עם המטפלת? האם יש לך מצלמה נסתרת או תוכנת הקלטה דרך המחשב? ואל תגידי לי שהמטפלת שלך מקסימה ואוהבת!!! שמעתי כבר סיפורים כאלה. אולי המטפלת כבר מתחילה "להתעייף" ולחפף?
קרו דברים מעולם. המטפלת לא חייבת לדעת על כך. ועדיף לה ולכם שהיא לא תדע. אסור לך לסמוך בעיניים עצומות כאשר את משאירה את היקר לך מכל עם בן אדם זר, גם אם הוא נראה לך מקסים. ולאחר שאת רגוע בקטע הזה, תוכלי לך בשקט לבדוק חרדות למיניהן ולחפש סיבות נוספות.