בן שנתים וחצי

שלום חגית,
את מתארת התנהלות מאוד אופיינית לפעוט שמנסה להשיג שליטה על הסביבה שלו, ולמרות שפעוטות נבדלים זה מזה במידה בה הם נאבקים (או זקוקים להיאבק) על מקומם, הרי שמדובר בהתנהגות שכיחה. בניסיונותיו ל"הגדרה עצמית", בנך מנסה להוכיח שהוא חושב אחרת ממך, יש לו דרך אחרת בה הוא רואה את המציאות והוא יהיה זה שיחליט ויכריע. זו בעצם הדרך בה פעוטות מגבשים אישיות שהינה נפרדת מזו של הוריהם ומדובר בהתהליך נורמלי ואף רצוי מאוד.
אך כמובן, שהתפקיד שלך בשלב הזה הוא להכריע מתי "הרעיונות" והעמדות, הדעות והמחשבות שלו (או הדרישות) יכולים להתקבל, ומתי לא. על מנת שהוא יצלח שלב התפתחותי זה בצורה טובה הוא ממש ל א צריך להיות זה שמחליט בהכל, אלא דווקא לקבל על עצמו את המציאות ובה אימא מחליטה דיי הרבה דברים, אימא קובעת כי אימא זו שיודעת מה נכון, מה רצוי, מה טוב לילדים.
כדי לאפשר לו כן חופש בחירה והחלטה, נסי למצוא את הרגעים או המקרים בהם את יכולה לתת לו להחליט: במה לשחק ועמי, מה ללבוש או לאכול (מתוך 2-3 אפשרויות) וכדומה, בעוד שלגבי כל היתר את מחליטה (או המבוגרים האחרים שמטפלים בו). יתכן מאוד כי העובדה שמעמדו בבית התערער מאז לידת אחיו הצעיר, מגבירה אצלו את הצורך להשיב לעצמו שליטה ועל כן אתם חווים אותו כתוקפני ותובעני, אבל גם זה חלק מהמציאות אליה יהיה עליו להסתגל.
החשש שלך לגבי התנהגות חסרת גבולות מוצדק לדעתי, אבל זה לא שצריך להשליט בבית אווירה נוקשה. הסוד הוא כמובן איזון....
בהצלחה,
מיכל