התפתחות וגן

לדעתי הרווחתן בגדול עוד שנה בבית עם אמא- נשמע שאת עושה איתה כל מה שצריך ואף יותר- בתך מזכירה לי מאוד את הבת שלי, אותה הכנסתי לגן לפני שנה( הייתה בת שנה ושבעה חודשים) משום שחשבתי שהיא צריכה יותר גירויים ממה שאני יכולה להעניק לה- אומנם היא בגן מהמם ובו יוצרים, שרים רוקדים ומשחקים- אבל את זה את עושה עימה גם בבית- מה שחסר בגן הוא היחס הפרטני והמענה המיידי לצרכים הספציפיים של כל ילד וילד- בגן עובדים איתם על להתגבר לבד על קשיים ,מתוך אילוצים שלהן הרי הן לא יכולות לחבק בו זמנית 18 ילדים, ולא משנה כמה הן חמות ואוהבות, ואני בהחלט מאמינה שעם זה ניתן לחכות עוד שנה, שהילדה מתחזקת ולומדת עם ההדרכה של אמא. יש בגן משהו של קפיצה לעולם הגדול- עם כל המורכבויות של זה- זה הרבה פעמים מאבק בשבילם- על רכוש, על תשומת לב, מערכות יחסים, דמויות שאוהבים ושפחות, וכללים שיכולים להיות מאוד מלחיצים בהתחלה- אבל את זה אני יודעת רק בדיעבד...תהני מכל רגע ורגע איתה- תמשיכי להפגיש אותה עם חברים קבועים כי זה באמת מאוד חשוב- יהיה לה מספיק זמן במסגרות- וילדה סקרנית שאוהבת ללמוד ומתפתחת ככה, ואם קשובה שיודעתלהעניק לה לפי צרכיה- זה בדיוקמה שהיא צריכה

חיזקת אותי מאד

הכנסת ילד למסגרת חוץ ביתית בגיל הרך נובעת ממספר שיקולים, חלקם קשורים ישירות בצרכי הילד (התפתחות חברתית, עידוד עצמאות ונפרדות וכו'..)ואחרים(לרוב-זו הסיבה המרכזית..) קשורים במערכת המשפחתית-הצורך לפרנס, צורך למימוש עצמי וכו'..

ישנם מקומות רבים בעולם בהם ילדים שוהים עד גיל שלוש לפחות בבית, כחלק מהשקפת העולם של התרבות השלטת בתחום החינוך. כך, ששילוב ילד גיל שנתיים במסגרת קבוצתית אינו חלק הכרחי בהתפתחות שלו.
מדברייך עולה שבתך מקבלת העשרה רבה במסגרת הבית ומפיקה רבות מהקשר ביניכן וכן כי את מודעת לצרכיה החברתיים ומספקת אותם במפגשים עם בני גילה.
לדעתי, השאלה המרכזית היא אם את מרגישה כי יש לך כוחות וכי את ממשיכה להפיק הנאה כפי שתארת מהשגחה על בתך לאורך היממה(האם אין בך תחושות כעס/תסכול על השארותך בבית ועל וויתור אפשרי על תכניות קרייריסטיות?..). אם כן, איני רואה סיבה אפשרית מדוע שנה נוספת בבית לא תתרום לה מכל הבחינות. אגב, גם אם את מרגישה שיש לך כוחות ועניין, חשוב שכן תיעזרי מפעם לפעם בדמות כגון ביביסיטר, על מנת להתאוורר ולחזור אל בתך בכוחות מחוזקים.

בהצלחה!
אודט

תודה רבה

תודה רבה