פעוטה רגישה

שלום מורן,
מהפרטים שמסרת עולה תמונה של ילדה המתפתחת יפה, רגישה לסביבה, ובעלת יכולת תקשורתית יפה, בין היתר בכך שהיא מאפשרת לסביבה להבין את מצבה הרגשי בקלות יחסית. ככל ילד בגילה עליה לעבור בין שלבים התפתחותיים ("משברים התפתחותיים נורמטיביים") אליהם היא מסתגלת בקצב סביר. מתיאורך את תגובותיה, נשמע שהן נורמטיביות במיוחד לאור זאת שהיה עליה להסתגל למספר שינויים בו-זמנית.
ספציפית לגבי הגימגום- הדבר נפוץ בגילה בעת שהשפה מתפתחת, וברוב המקרים יחלוף בהדרגה. לגבי גמילה- פיספוסים הם חלק איטגרלי מהתהליך עצמו, ולכן לא להיבהל. כמו כן, פיספוסים צפויים לאור העובדה שהגמילה לא באה מיוזמתה (על אף שגילתה בה עניין...), ויתכן שהיא לא בשלה לה לגמרי. יחד עם זאת, אם כבר התחלתם והיא משתפת פעולה-המשיכו, ולו כדי לא לבלבל אותה.

הורים מלווים את ילדיהם במעברים רבים לאורך כל שלבי ההתפתחות. ילדים נבדלים זה מזה ברגישות שלהם לשינוי וביכולת להסתגל לחדש, אך בכל מקרה- מצופה שיגיבו בדרך כלשהי, משום שבבסיס השינוי ישנו אובדן של מוכר ובטוח לעומת כניסה אל הלא ידוע או קבלה של דרישה חיצונית (למשל יישור קו עם נורמה חברתית). לעיתים הילד עובר ממש תהליך של אבל על אובדן רגשי, למשל אובדן התינוקות לטובת גדילה (כמו בדוגמה שהבאת).
הסביבה יכולה גם היא לסייע- ראשית-להכין לפני שינויים ולהסביר במילים פשוטות , הנוגעות במציאות הקרובה לילד (שינוי במקום,בדמויות מוכרות, בחפצים מוכרים). שנית- להתאים שינויים ליכולת ההתפתחותית של הילד, לבצע אותם בהדרגה, ולמעט במספר שינויים בו-זמנית. הבנה לקשייו של הילד תוך כדי התהליך, בשילוב עם הדרגתיות ו עידוד על כל הישג קטן- משתלמות, ומאפשרות לילד השלמה עם החדש ואף הכרה בכדאיות שלו (למשל כדאי להיות גדול כי הגדולים עצמאיים ויכולים לעשות דברים בעצמם..). שלישית- היכולת שלכם ההורים לתמוך בבתכם באותם מעברים, קשורה ליכולתכם לשאת את אי-הבהירות ואת ה"תקלות" שבדרך, וכן להאמין שמדובר בקושי זמני שמסוגלת להתגבר עליו. מסר של מסוגלות כלפי הילד (עם הבנה ל קשיים טבעיים שבדרך) מחזק את תחושת הערך העצמי ומכוון להצלחת שינוי.

שיהיה בהצלחה בהמשך,
בשמת