שתי שאלות

שלום לך נועה,

ראשית שיהיה במזל טוב ובהצלחה. אני מבינה ששתי השאלות הנוגעות לבתך הבכורה מתקשרות באופן עקיף להריון החדש וללידה הבאה, מתוך מחשבה להתארגן משפחתית ולפנות מרחב לקטנטן.
שיקול הדעת שינחה אותך קשור לגילה ולשלב ההתפתחותי שבו נמצאת בתך: לגבי גמילה- את מתארת תחילה של מודעות לצרכים ולתחושות גופניות קשורות, אך מכאן ועד מוכנות לגמילה הדרך עוד ארוכה. רק אם עשיתם הכנה מתאימה במילים, סיפורים וכו', והילדה ממש מבינה על מה מדובר ומעוניינת/יוזמת את זה, אז מדובר במוכנות. כרגע נראה שזו סקרנות ובדיקה ראשונית של היכולת שלה. עמדתי האישית בעניין היא, שבגמילה לא צריך למהר, במיוחד לא לפני גיל שנתיים. עדיף להמתין להתחיל את התהליך נכון,לאחר החורף הקרוב, ולסיים אותו בפרק זמן סביר., במקום להיקלע לתהליך מתארך שמסתבך, שיגרום עוגמת נפש לה ולך.
לגבי השינה- בתך עדיין לא למדה להרגיע את עצמה לפני השינה באופן שיאפשר לה להירדם עצמאית.
מדובר גם על ההירדמות הראשונית, וגם על ההירדמות בהמשך ליקיצות הטבעיות באמצע הלילה. כל התינוקות מתעוררים, אולם אילו שיודעים להרדים את עצמם עושים זאת, מבלי להקים בהכרח את ההוריהם... כדי שתוכל ללמוד להרדים את עצמה, עליכם ההורים לאפשר לה לעשות זאת.
בד"כ תינוקות נרדמים מהר יותר לאחר אחה"צ של פעילות שלאחריה מתעייפים. אח"כ מומלצת רוטינת השכבה ידועה שכוללת, ארוחה, מקלחת, סיפור לפני השינה. שעת ההשכבה: עד 20:30. כדי לעזור לה להיכנס ל"מצב שינה", מורידים גריה חיצונית - אור קטן, הנמכת טלוויזיה וכו'. מבשרים בשקט וברוגע על זה שעכשיו הולכת לישון במיטה. בכלל, כדאי לאפשר לה להיצמד ל"חפץ מעבר"- דובי או חיתול בד, אותו חפץ מרגיע שתינוקות רבים נעזרים בו במצבי מעבר, והוא מסייע מאוד להירדמות. בוחרים חפץ אחד כזה, מוציאים את השאר. מאפשרים לה לשחק איתו והופכים אותו זמין (בסביבה או במיטה) במצבי עייפות או תסכול, כשזקוקה להרגעה. הרעיון הוא שתשכב ערה במיטה ותנסה להירדם, ולא שאת "תרדימי" אותה. אחרי דקות קצרות של פרידה נעימה ורגועה בחדר, יוצאים. אם בוכה ונסערת, ניתן ליישם "שיטת 5 ד'": נכנסים כעבור 5 ד', מרגיעים ומשכיבים שוב. וחוזר חלילה בפרקי זמן של 5 ד', גם אם זה לוקח שעתיים. מניסיון של הורים אחרים, כאשר מתמידים בתהליך ההשכבה כנ"ל, הילד לומד להירדם כעבור מס' ימים עד שבוע. אלו כמה טיפים שיכולים להתאים לחלק מהמשפחות. אך מאחר שבדבריך נשמעת די מיואשת, הייתי ממליצה להיעזר ביעוץ פסיכולוגי לגיל הרך, שילווה ויתמוך בך בתהליך הזה.

שיהיה בהצלחה ובמזל טוב,
בשמת