התנהגות פעוטה

שלום יעל,
מפגשים חברתיים של פעוטות בגיל של בתך מיועדים לרכישה ולמידה של כישורים חברתיים. תינוקות אומנם שונים במזגם זה מזה - יש מביניהם שנוטים להשתמש ביותר כוח כלפי אחרים, יש רכושניים יותר או פחות, אבל נדרש אימון חברתי ממושך על מנת ללמוד מהי התנהגות חברתית רצויה. הצחוק של בתך בשלב אינו "שמחה לאיד" - היא מגיבה בצחוק כי זה נראה לה מצחיק, היא חוקרת את שיערה של בת הדודה כפי שהיא בודקת ובוחנת כל חפץ אטרקטיבי אחר, והתפקיד של המבוגרים המתווכים בסיטואציה הוא להסביר בדיוק כפי שאת מתארת. זה עדיין לא הגיל "לתת להם להסתדר לבד" - היא לא מסוגלת לשלוט בדחפיה ולעכב את תגובותיה, ואין לה עדיין כישורים שפתיים על מנת לבטא את רגשותיה בדרכים אחרות. היא תוכל ללמוד מה מותר ומה אסור רק מתוך צפייה בך ומתוך הסברים חוזרים על ההתנהגות הרצויה. לפיכך, אני ממליצה להמשיך בגישה שתארת: לגעור בה כאשר היא מושכת בשיער או חוטפת צעצוע, תוך עידוד לשנות את הדפוס: ללטף במקום למשוך בשיער, לתת צעצוע חלופי, להחזיר את מה שלקחה וכדומה. כמו כן מומלץ לשקף לה את רגשות האחר שבו היא פגעה (משהו כמו "את רצית לקחת את הרעשן עכשיו אבל רותי החזיקה בו קודם אז היית צריכה לחכות שהיא תסיים, את לקחת לה ועכשיו היא עצובה ובוכה, בואי נציע לה לשחק בארנב ואז היא תסכים להתחלף").ברורה לי התחושה הלא-נעימה מההורים האחרים, אבל אני מניחה שיהיה קל יותר אם הם ישמעו אותך משתדלת לחנך את בתך ולהסביר לה איך להגיב ולא מתעלמת מהתנהגותה. התגובה העיקרית שלך צריכה להיות הסבר במילים - הסבר של מה שקרה ושל הרגשות שלה ושל האחרים. בהדרגה, זה יעשה את העבודה....
בהצלחה,
מיכל