אמא טרייה עייפה ומיואשת

לילי שלום
גם אני אמא חדשה אומנם הילדה שלי עוד מעט בת חצי שנה אבל עדיין זה חדש
אני מבינה לליבך ויודעת מה את עוברת
אשמח לעזור לך בכל שאוכל
מהיכן את בארץ?
בהצלחה
מיה

לילי היקרה!
הבן שלי כבר כמעט בן חודשיים וגם אני בבית לבד ללא עזרה- שורדת כי אין בברה :-) זה קשה, שלא יגידו אחרת. מעטות הן בנות מזל שתינוקם רגוע ישן-אוכל וזהו. מה שעוזר לי זה הפורומים הרבים שיש גם באתר הזה וגם באחרים וגם מאמרים שונים. גם נרשמתי לסדנת "מאגל האימהות" בטיפת חלב- פגשתי בנות באותו מצב וזה בהחלט מעודד. את יכולה להשיג עזרה באתר בייבי לינק. אמנם לא זול, אבל במצב נואש, כל פטרון הוא ברכה.הם שולחים לך אחות/יועצת/דולה לפי עזרה שאת צריכה- הנקה, התנהלות בבית, עיסוי תינוקות וכו...בגדול, את צריכה להיות חזקה, להעזר בהרבה סבלנות ותנסי ל"אגור" רגעים קטנים של אושר עם המלאכית שלך.ועוד דבר חכם שאמרו לי: "זה עובר". וזה אכן כך! למשל הקטנצ'יק שלי לא רצה לעשות אמבטיה בכלל בחודש הראשון-צרח רק כשהפשטנו אותו. היום הוא נכנס למים ללא כל מחאה וכמעט נהנה. תחשבי חיובי !וגם שלילי זה בסדר:-) אל תחשבי שיהיה יותר קשה- פשוט יהיו אתגרים אחרים ...

שיהיה בהצלחה
את יכולה ליצור קשר ולחלוק חוויות 0524428578
אלנה

שלום לך אמא טרייה,קראתי את שכתבת והייתי חייבתל הגיב ולשלוח לך חיבוקים רבים.. בתי אמנם כבר מעל שנתיים אך אני זוכרת ה-י-ט-ב את חודשיה הראשונים בעולם- ואני חייבת לומר שהם היו הקשים ביותר עבורי ועבורה- אני זוכרת כמה כמהתי אליה לפני שנולדה וכשסוף סוף זה קרה הבנתי- שום דבר לא יכול להכין אותנו לטלטלה הזו- הרגשית והפיזית כאחד- את שבועיים אחרי לידה, הגוף עדיין "מפונצ'ר", ההורמונים משתוללים, הכל אצלך משתנה אבל נדמה שהחיים של כולם נשארים כשהיו, הבעל חוזר לעבודה, ההורים חוזרים לחייהם, ולך יש תינוקת קטנה שתלויה רק בך, ללא עזרה..
אם אוכל לתת קצת טיפים מנסיוני- תפרגני לעצמך- על כל מכלול התחושות שאת חווה- מאושר צרוף ועד יאוש גמור- תדעיי שכמו כל דבר בחיים גם הקושי יעבור ובהדרגה יתחלף לאינספור רגעים של אושר...אם את מזהה קושי ספציפי- כמו בהנקה- תקחי עזרה מקצועית- חבל שהאנרגיות שלך יבוזבזו על משהו שניתן לפתור בקלות יחסית, את תתפלאי כמה זה מקל- ומה שכולם תמיד אומרים ואני לא השכלתי להקשיב- תשני כשהיא ישנה- זה עושה פלאים... אם את מוטרדת ממטלות הבית מאוד- קחי לך עזרה, תשתפי בחוויות שלך אנשים שאת אוהבת וסומכת עליהם- אפילו בשלט רחוק זה מאוד מקל... ומנסיוני- הקושי הגדול עבר חודשים מאוד ספורים אחרי הלידה (בערך ארבעה...)עד אז הגוף שלי הסתגל, וכמוהו גם הנפש שלי.. למדתי אותה, את סדר היום הטוב ביותר עבורה ועבורי והמאזן בין הרגעים המופלאים לקשים עבר בהתמדה לטובת המופלאים- ורק מכפיל את עצמו עם כל יום שעובר- התקופה הזאת היא חד פעמית (כמו כל תקופה עם ילדים), לטוב ולרע...
שיעבור בקלות- את לא לבד...

על העידוד
כתבתי את ההודעה ביום רע במיוחד, אז פשוט צריך לאסוף את כל הסובלנות שיש, ולקוות שזה ישתפר עם הזמן... שבאמת נתרגל אחת לשניה ויהיה אפילו כיף...

שוב תודה

שלום לילי
כמוך קראתי את התגובות המרגשות ל"קריאת העזרה" שלך והן ללא ספק תזכורת לחשיבות של מעגלי התמיכה בתקופות שונות של ההורות, בטח בתחילתה. אני מחזקת מאוד את הדברים שנאמרו על ידי אותן אמהות, כאם וכאשת מקצוע, ומברכת על העובדה שכיום יש דיבור הרבה יותר פתוח על כך שהולדת תינוק אינה מביאה רק אושר ותחושות חיוביות כלפי התינוק הטרי אלא גם תסכול, ייאוש כעסים ואף אכזבה.
את מתארת תקופה שבה כאם טרייה את אמורה כל כולך להתמסר לצרכיה של התינוקת שלך, בידיעה שמדובר ביצור חסר ישע שתלוי בך תלות מוחלטת.זהו מעבר דרמטי בין היותך אדון לעצמך ובין מצב בו עלייך להניח בצד לתקופה את צרכייך(גם הבסיסיים:ללכת לשירותים/להכנס להתקלח/לאכול) ולספק צרכים מיידיים של תינוקת שצורחת, ולא תמיד ברור מה ירגיע אותה..מאדם בוגר השולט בסדר יומו, כעת יש משהו שמכתיב אותו והלו"ז בלתי צפוי..
לשאלתך אם זה הופך להיות קשה יותר-האינטנסיביות הולכת ופוחתת, ככל שהתינוק מבשיל נוירולוגית והולך ומתרגל לסביבה מחוץ לרחם-זיכרי:גם בתך עברה שינוי דרמטי-משהייה בתוך רחם חם, תחום ומערסל, ללא תחושות רעב, עם תנאים קבועים של רעשים/טמפרטורה וכו'' יצאה לעולם מלא בשינויים וגירויים והמשימה העיקרית שלה כעת היא לווסת אותם כך שלא יציפו/יתקיפו אותה. כאן לך(ולבעלך) יש תפקיד מכריע-לזהות סימני עייפות/רעב/קור/חום וכו'..ולווסת עבורה את תנאי הסביבה ככל שאפשר. ככל שתשהי במחיצתה, כך תיטיבי להכיר את צרכיה אבל חשוב שתזכרי-יש הרבה כשלים בדרך וזה לגיטימי-הרבה סבלנות לניסוי וטעייה.
הבשורות הטובות הן, שלקראת גיל שלושה חודשים המערכת הנוירולוגית מבשילה באופן שמאפשר התחלה של קביעות בסדר יום של זמני אכילה ושינה, ריכוז שעות העירות ליום ושעות השינה ללילה וכו' כך שתחושת הכאוס שלך תלך ותקטן.
ועוד משהו חשוב על התקשרות בין אם ותינוקה-לעתים רגשות האהבה בין אם ותינוקה מופיעים מיד עם המפגש הראשון אחרי הלידה, לעתים האהבה מגיעה אחרי כן. היא צומחת מתוך הטיפול היומיומי והמושקעות של האם בתינוק, ומתחילה לקבל חיזוקים כאשר התינוק מתחיל לתגמל את האם על טיפולה המסור-בחיוכים,שמופיעים לקראת גיל חודש-חודשיים, בתנועות הגוף המתלהבות המבטאות את כמיהת התינוק לקרבתה של האם אליו וכו'..רק במקרים מועטים בהם סובלת האם מדיכאון אחרי לידה כאבחנה פסיכיאטרית, תהליכים טבעיים אלו אינם מתרחשים.

אני מחזקת את העצה שניתנה לך לגבי הצטרפות לסוג של ליווי קבוצתי של נשים אחרי לידה-אוכל להפנות אותך על פי אזור מגורייך. בנוסף, אוכל להמליץ לך על קריאת ספרות רלוונטית גם לגבי התפתחות תינוקך וגם לגבי החוויות שאת עוברת כאם טרייה.
לגבי הנקה-חשוב שתהיי משוכנעת מדוע נכון עבורך להניק את בתך, ואם מדובר בתהליך קשה ומתיש-היי כנה עם עצמך וקבלי החלטות המתאימות לך-לתינוק טוב כאשר לאמו טוב. חשוב להתייעץ עם יועצת הנקה, כיצד ניתן להפוך את ההנקה ליותר נכונה עוברך ועבור בתך.

בהצלחה והרבה רגעי הנאה!
אודט

התינוקת שלי בת שנה וחודשיים והיא האור של חיי!!!!!!
אך שהיא נולדה במשך כ-3 חודשים לא הבנתי מה "נפל" עלי (גם בעלי הרגיש כך), כל הזמן בכיתי והיתי עצובה רציתי את החיים שלי בחזרה וכעסתי נורא על הכל ועל כולם.
עברה עלי תקופה מאוד לא קלה (ואפילו שקראתי את המכתב שלך בכיתי - כי ממש הזדהתי איתך)
אבל באמת באמת באמת זה משתנה עם הזמן זה לוקח זמן, זה לא קורה ביום אחד את לומדת להכיר את התינוק והוא אותך, החיוך הראשון שלו ממיס אותך ואח"כ שהוא מושיט ידיים לכיוון המובייל וכל שינוי שהוא עושה, צוחק וכו'
אני יודעת שכרגע זה לא מעודד ונראה לך מאוד רחוק - אני בתקופה ההיא לא התעודדתי משום דבר.

והכל נראה כמו" עול", רק אם היתי יכולה לשאול אותך בעוד כחצי שנה 8 חודשים איך את מרגישה אני בטוחה שהתשובה הייתה שונה מהיום
אבל הכל לוקח זמן!!!!!

אני מקווה שקצת קצת עודדתי אותך עם סיפורי האישי