קשה קשה קשה בגן

שלום איילת,

אצל חלק מהילדים ההסתגלות למסגרת חינוכית חוץ ביתית יכולה לארוך יותר משבוע , ואפילו מספר שבועות. סביבת הגן שונה מאוד מסביבת הבית והמטפלת- הסביבה הלא מוכרת, היחס הפחות אינטימי, ריבוי הסובבים היוצרים רעש והמולה מסביב, השיגרה החדשה- לקטן שלך ישנן אין- ספור סיבות (מוצדקות מנקודת המבט של פעוט) להביע מחאה ופחד. כמו כן סביר להניח שהוא לא היחיד שבוכה, ובכי הוא עניין מדבק...אני מבינה מדבריך שבכ"ז ישנו שינוי קל המעיד על התחלה של התרגלות למצב החדש- אינו בוכה כל הזמן אלא לסירוגין, מתחיל להיקשר למטפלת מסויימת...נשמע שהוא בכיוון הנכון, על אף שלוקח לו יותר זמן.
מבחינת מה "נכון" לעשות- גננות רבות ממליצות להורים לא להישאר בגן יותר מדי, מתוך הנחה שלמרות הקושי הראשוני, לילדים מספיק כוחות כדי להתגבר על המעבר, עם עזרת בובה/מוצץ ומטפלת חמה. כמו כן, נוכחות ההורה בגן עלולה להפריע (מבחינה טכנית) לגננות, שכן זה מעורר מתח גם אצל שאר הילדים שרואים הורים של אחרים בעוד ההורים שלהם אינם שם בשבילם..כמו כן במידה וההורה נמצא שם, הילד פחות יפנה למטפלת לנחמה. קשר בינו לבין המטפלות יווצר מתוך מצב של מצוקה קלה של הילד, אשר במהלכה הגננות יוכלו לנחם אותו ולעורר את אמונו.
מצד שני, ישנן אמהות אשר מדווחות על מקרים בהם שהייה שלהן בגן (עם הפחתה הדרגתית ולאורך זמן) עזרה בהסתגלות של הילד.
כך שהתשובה תלויה בגישה ובהליך הקליטה של הילד הספציפי. אם את רואה שיפור השבוע בהסתגלות, יתכן שלא כדאי לפתע להתחיל לשהות בגן. ואם אין ממש כל שינוי- יתכן שכדאי לשקול זאת, רק קחי בחשבון את תגובת הגננות.
אני מציעה רק לבחור בדרך כלשהי בצורה עקבית כדי לא לבלבל אותו.

שיהיה בהצלחה רבה ושנה טובה,
בשמת