לא רגועה

שלום אורית,
הכניסה למסגרת גנית הינה אירוע הדורש הסתגלות עבור כל ילד, ובוודאי עבור תינוקת צעירה אשר עד כה הייתה בטיפולך. הבכי שלה מבטא את הקושי של הימים הראשונים: הצורך להתרגל למקום חדש, למבוגרים אחרים שמטפלים בה, לנוכחות של ילדים נוספים שמתחלקים עימה בתשומת הלב. העובדה שהיא עדיין לא הולכת (האם זוחלת בחופשיות?) מגבילה את התנועה שלה ולפיכך גם את הביטחון שהיא חשה במידת יכולתה להסתמך על עצמה, כנראה לא חשה שהיא יכולה להגיע בקלות ממקום למקום. גם תגובת הבכי שלה בשעות אחר הצהריים מבטאים כנראה את קשיי ההסתגלות: בתך בוודאי פחות סומכת עלייך, חוששת שאולי תעזבי אותה, ומוודאה את קרבתך ואת נוכחותך הקרובה. לעיתים הכניסה למסגרת גנית מהוה חוויה של משבר אמון עם ההורים וזה חולף ברגע שתקופת ההסתגלות תמה.
אני חושבת שהבחירה להשאירה בשלב זה לשעות ספורות בלבד הינה נכונה ומאפשרת לה כניסה הדרגתית. כשהיא תתרגל יותר בוודאי תסכים גם לאכול שם. עדין נראה לי שכדאי לבדוק עם הצוות מה כן קורה בשעות שהיא שם: כמה זמן לאחר לכתך היא נרגעת? האם מצליחה להעסיק עצמה בפינות משחק שונות? האם נעה בחופשיות בחללים השונים שבגן? האם נרגעת כאשר אחת המטפלות מרימה אותה? כל אלו יוכלו לתת לך אינדיקציה לגבי ההדרגתיות שבהסתגלות שלה ולקבוע האם אכן מדובר בתהליך - אומנם איטי - אבל שמתקדם הצלחה בסך הכל. חשוב מאוד לתת את הימים האלה להסתגלות ולא להזדרז להתחרט....
אני מזמינה אותך לקרוא דיונים קודמים בפורום שלנו על ההסתגלות למסגרת גנית חדשה וכן לעיין בקישור הבא:
http://www.beok.co.il/ SelectedArticle.aspx?ArticleID=9138
בהצלחה,
מיכל