בן 4 עם דיבור בכייני

שלום לקפי,
ילדים נוטים לסגל לעצמם דיבור בכייני כדפוס התנהגות המבטא הזדקקות מוגברת להורה. מתוך הצורך לקבל את מלוא ההתייחסות - בדומה לאופן בו מתייחסים אל תינוק קטן - שכיחות תופעות שאנו מכנים אותן "נסיגה" (רגרסיה). ילדים לעיתים מדברים בקול תינוקי ובכייני, זוחלים על הרצפה, מקשבים 'על הידיים' או מתקשים להירדם. התנהגויות אלה לרוב מופיעות כאשר הילד חש עזוב או נטוש, כשחש צורך לעורר את התייחסות ההורה העסוק/טרוד, או בתגובה לשינוי כלשהוא (גן חדש? שינוי במשפחה?).
לא ציינת רקע על שגרת החיים של בנך, אבל יתכן שהוא פעמים רבות חווה תסכול מתוך קושי בהשגת אבני דרך התפתחותיות, מתוך קשיים חברתיים, ובעצמו מרגיש קצת כמו תינוק שזקוק להגנה. על מנת לוודא שאכן תעניקו לו הגנה זו, בתת מודע הוא הופל באותו רגע לתינוק.
אומנם חשוב להגיד לו שאינכם מרוצים מטון הדיבור הזה, אך חשוב להבין כי עד שלא "ירגיש" גדול ובעל יכולות, סביר שגם ימשיך בדפוס זה.
ברמה הפרקטית ניתן אולי ליידע אותו שכךהוא מרגיש - "אתה רוצה להיות קצת כמו תינוק עכשיו כדי שאימא תקשיב לך...אימא מקשיבה גם כשאתה מדבר כרגיל". במידה ודפוס דיבור זה לא מפריע לו בתחומים אחרים (למשל, לא משחק עם ילדים כי אינו מובן וברור בהגייתו) לא כדאי להתעכב על זה יותר מידי - אני מניחה שאם לצד הדרישות ממנו תאפשרו לו לעיתים להיות "קצת תינוק", הוא בהדרכה ירצה פחות וםחות בכך, יעדיף את עולם המבוגרים. במקרים אלה תמיד כדאי להשתמש בהמור - מיד כשמדבר כך ניתן להציע לו להוסיף סממני-תינוק נוספים, להשיב לו באותו אופן (אך לא ללעוג לו!!!!!) וכדומה. כמובן שבחלק מהמקרים גם ניתן לנסות להתעלם.
בהצלחה,
מיכל