הסתגלות לגן ולתינוק- הילד במצב נפשי

בנך עבר בתקופה קצרה מספר שינויים דרמטיים בחייו-הולדת אח וכניסה לגן (חדש?). כל אחד מהם גרם לו לטלטלה חזקה בתחושת השליטה שלו בחייו, והעלה שאלות רבות של התמקמות, הן בתוך המשפחה (איזה מקום יש לי כעת אצל אמא ואבא?) והן בקרב קבוצת בני הגיל בגן. בתגובה לכך, הוא מנסה בכל דרך להחזיר לעצמו מעט מתחושת השליטה שאבדה לו, ווזה אומר נסיונות לשלוט בדמויות המשמעותיות עבורו-אמא, אבא וכו'..פליק על היד או הישבן לא ככואבים לו, הכאב המשמעותי הוא בתחושת אובדן השליטה בכם, שנחווה מעט כמו חרדת נטישה בשלב זה כשהכל כל כך טרי.
בהקשר הזה, אי הרצון שלו ללכת לגן קשור יותר בקושי לוותר על המקום שלו בבית(לטובת אחיו התינוק) ועל האחיזה שלו בך, ולא בהכרח קשור למידת ההנאה שלו בגן. אגב, האם מגיב באותו קושי כשנפרד מאביו בכניסה לגן?
בנך זקוק כעת ראשית להכרה מצדכם על תחושות הכעס והקנאה שיש בו, תחושות הבלבול והחרדה לנוכח שינוייים כה רבים. הוא זקוק לליווי צמוד שלכם מבחינה רגשית, על מנת לאפשר לו להתמודד עם עצמת הרגשות שהוא חווה. חשוב שתדברו איתו בזמנים רגועים ואינטימיים כמו לקראת שינה, על תחושותיו כעת משנולד לו אח, איך זה בשבילו ולאפשר גם הבעת רגשות שליליים, ולתת להם לגיטימציה. עידוד לכך יכול להגיע מדוגמא שלכם -גם אנחנו לא רגילים עדיין, לא מצליחים לעשות דברים כמו מקודם, צריכים יותר עזרה וכו'..
אחד הדברים החשובים כעת הוא שמירה על שיגרה ויציבות, על מנת לחזק בו את ההרגשה שלא הכל השתנה ויש המשכיות. כך למשל, לא הייתי מגייסת סבים וסבתות לליווי לגן. יש כאן גם מסר סמוי שאתם לא עומדים בתקפנות שלו-והוא חייב להרגיש שלמרות המאבק שלו בכם אתם עדיין לידו ולא מוותרים/נהרסים. שתפו פעולה עם הגננת-פרידות קצרות וענייניות-ואם אפשר ללוות אותו לגן ללא התינוק, כך שיקבל מכם יחס אישי לפחות ברגעי הפרידה. דברו על תכניות לאחר הצהריים-בילוי משותף של שניכם בלבד (זה המקום כן לגייס את סבא וסבתא-לשמור על התינוק!).
אל תבהלו מהתפרציות הזעם-אפשרו אותם כל עוד אין פגיעה ברכוש או בעצמו/בכם. אל תנסו להאבק בהתקפים אלו-זה מעבר לשליטתכם. המתינו עד יעבור זעם ואז נסו לדובב ולהתקרב.

אם תרגישו שאין מגמה של שינוי בעוצמות ובתכיפות ההתפרצויות של בנכם בתקופה הקרובה, מומלץ להעזר בהדרכה הורית.

בהצלחה
אודט