אובססית נקיון ובעית האכלה

שלום נעה ,

תשובתי כאן אינה חד משמעית, אך אוכל לשער כמה השערות ולפתוח שאלות..
למרות שאת מתארת את הגננת כחובבת ניקיון, הרי שלמעשה לא מופיע קושי באכילה של בנך במסגרת הגן בחברת אותה גננת "נקיה", להפך- את מתארת שאוכל שם שאופן עצמאי. על כן נראה שהקושי מתקיים בעיקר במסגרת האכילה בבית, והדרישה שלו שיאכילו אותו מופיעה מולכם וכלפיכם ההורים. נשמע שמסיבה כלשהי , יתכן כזו שלא הרחבתם עליה, בנכם מתקשה לוותר על עמדה ילדותית יחסית לגילו, כזו המאופיינת בתלות בהורים. למרות שפיתח עצמאות בתחומים אחרים, הרי שבתחום האוכל הוא דורש להיות מואכל כתינוק, ואילו אתם מסיבותיכם נענים ונעתרים לדרישותיו.

תהליך ההאכלה כולו מלווה בחרדה אצל כולם: את מתארת סירוב שלו להתנסות באחיזת דברי מאכל. האם מסרב להתנסות ולחקור את הסביבה גם במצבים אחרים? לא ברור אם מדובר ברתיעה על רקע של רגישות יתר למרקמים מסויימים (רתיעה מדביק/נוזלי/יבש/חול וכו') או שמדובר בגישה נוקשה וחוסר עניין בחקירת הסביבה בכלל. ומצידכם ההורים- מהן התחושות המתעוררות בכם ומפעילות אתכם לכיוון של ההאכלה שלו?
באופן כללי, כדאי לדעת שאכילה עצמאית הינה תוצר של התנסות ומשחק לאורך זמן של הפעוט במזונות שונים. אותו משחק באוכל הכולל מגע, זריקה, מריחה, ליקוק וכו' הוא הדרך להיכרות עם מזונות שונים, וכן התנסות והנאה של הפעוט מעצם היכולת שלו להאכיל את עצמו. כדי שיתאפשר משחק שכזה באוכל, על ההורים לאפשר אותו:
ראשית יש לאפשר תנאי אכילה, כארוחות מסודרות, בחברת שאר בני המשפחה (ולא לחוד), ליד שולחן ועל כסא משלו. אכילה היא גם פעולה חברתית, והאכילה של שאר בני המשפחה היא המודל שלו לחיקוי. שנית, יש לאפשר משחק באוכל, כולל התלכלכות. לא למהר ולנגב כל פירור. כמו כן לא למהר ולספק כל תסכול באכילה: אפשר להאכיל רק חלק מהזמן, לשחק בתורות, להאכיל זה את זה ועוד מיני רעיונות יצירתיים. בחלק מהזמן אפשר גם לא להאכיל ולא להיבהל מהתסכול שיביע.
קרוב לוודאי שיתחיל לאכול בעצמו רק אם ייווצרו מספיק מצבים בהם לא תענו לדרישתו, והוא יתחיל לפעול למען עצמו.

השערה נוספת: לעיתים הדרישה להיות מואכל ולדבוק בדפוסים תינוקיים עשויה ליצג תחושת חסר של הפעוט את הוריו. הרי זוהי הזדמנות מצויינת לזמן איכות עם ההורים, במידה והדבר לא מתאפשר בדרך אחרת. אם זה המצב, הרי שחשוב להיענות לכך ולספק את החסר שבקשר הבינאישי באופן תואם גיל (למשל בשהיה ובמשחק משותף), ובמקביל לאפשר לפעוט לשוב לרכישת מיומנויות עצמאות בתפקודי היומיום כמו באכילה.
יתכן שהדיון בפורום ורטואלי זה (מעצם טיבו של המדיום)אינו ממצה דיו כדי להבין את שורשי הקושי שלכם. במידה ולא יחול שינוי למרות הכל, מומלץ לפנות להדרכת הורים.

בברכת גמר חתימה טובה,
בשמת

לגבי התנסויות במרקמים ומגעים שונים, הוא מאד חוקר ומנסה, נכון שהוא לא ממש אוהב מגע של חול בידיים, אבל ברגליים הוא מאד נהנה להתפלש בחול ולחפור.
אנחנו מעולם לא עצרנו משחק באוכל כמו זריקה מריחה ושאר ניסויים, הגננת היא בהחלט זו שאומרת להם נו נו נו, ולא ללכלך, וזה עניין שדובר רבות ביננו ההורים לילדים בגן.
אני מאד מבינה את חשיבות המשחק וההתנסות. אני זו שמעודדת אותו לקחת בידיים ולנסות.
לגבי תשומת הלב, הוא נמצא במרכז העניינים, אני איתו 100% אחרי הגן, ללא התעסקויות אחרות, והוא מקבל כל דקה פנויה למשחק, קריאה, טיולים וכו'.
אנחנו גם יושבים לאכול ארוחות משותפות בבוקר ובערב, הוא כן רואה אותנו אוכלים יחד, יש לו את הכסא שלו והצלחות שלו.

נשארה לי רק ההשערה שסלידה שלו ממגע בדביק + השפעת הגננת יצרו את התופעה.

ז"א, שלדעתך אם לא נשאיר לו ברירה אלא לאכול בכוחות עצמו, מחאות שלו בעוצמות ווליום צרחות מאד חזקות, לא יזיקו?
אני מאז ומעולם השתדלתי לא לשחק איתו 'משחקי כח' או 'אין ברירה'....

תודה רבה על היעוץ!
נועה.