ביתי למדה להחזיר כשמרביצים מה עושים

שלום אמאלה
התערבות הורית באינטראקציה חברתית של ילדיהם היא עניין רגיש, בייחוד כשמדובר בקרבה משפחתית. השאלה היא , כיצד ניתן להתערב, כך שהילד ילמד כיצד להתמודד בהמשך ללא המעורבות שלנו. ללא ספק, ככל שהילדים צעירים יותר, אפילו הכרחי להתערב/לתווך ולתת מודל לילדים, כבסיס לרכישת הבנה חברתית וכלים לפתרון בעיות בעתיד. כאשר הורים מתערבים באינטראקציה, חשוב שיבצעו הפרדה בין מה נכון להם ומה נכון עבור ילדיהם. כך למשל, כאשר אתם מתארים את הבעלות שלוקחת אחייניתכם על בתכם-חשוב שתשימו לב, מתי בתכם מתלוננת וחשה במצוקה בעקבות כך, ומתי היא משתפת פעולה עם דפוס זה ללא קושי ומבלי לחוש "קורבן". במקרים רבים החשש הוא שהורים ישליכו את הרגשות המתעוררים בהם מהעבר שלהם כילדים, על ילדיהם אשר לא בהכרח חווים את הסיטואציה הספציפית כמאיימת/מתסכלת. מה כן ניתן לעשות?כאשר אתם רואים כי בתכם מבטא אי נחת מהאינטראקציה, שקפו לה במילים"זה לא נעים לך שהיא אומרת לך לעשות את זה, את רוצה גם להחליט" "את רוצה להגיד לה איך את מעדיפה לשחק" וכו'.. כך, גם תעזרו לבתכם להיות מודעת יותר למה הצורך שלה ומדוע מתעוררת בה תחושה לא נעימה, תתנו לה מילים לתחושותיה ואפשרויות לפעולה מלבד הכאה, וגם תעזרו לאחיינית להבין שיש עוד משהו מלבדה שיש לו צרכים ורצונות והעדפות, ואי אפשר לכפות. רצוי כמובן שגם הוריה של הילדה יהיו מודעים למקרים בהם היא נוהגת באופן שתלטני והאמירות החינוכיות יגיעו מהם ולאו דווקא מכם מאחר שזה לא תפקידכם לחנך אותה. כן תפקידכם הוא לעזור לבתכם לעמוד על זכויותיה (אם היא אכן מבטאת תחושת קיפוח ואי שביעות רצון) ולייצר דרכים חלופיות לממש אותן למעט הכאה (לקיחה של צעצוע אחר, הפסקת המשחק המשותף אם הוא לא נעים וכו').
אל תשכחו שבתכם לומדת הרבה מהקשר עם בת דודתה הגדולה, היא מהווה לה מודל ללמידת התנהגיוית שחלקן היא תאמץ בקשרים עם ילדים אחרים בגן. כמו כן, היות שתיהן יחד בגן מהווה מקום בטוח ומקנה תחושה של כוח מול יתר הילדים, אלא אם כן מרבית הזמן הן עסוקות במריבות..
בברכה
אודט