בוכה כשאבא לוקח אותה

איני יודעת מה הסיבה לכך שבתך "דוחה" את קרבת אביה(האם מאז ומתמיד היה כך?האם את סבורה ש"אין לו גישה נכונה"?האם בעבר בילה איתה יותר שעות וכעת חל שינוי והיא מוחא על כך?), מה שבטוח הוא שככל שהוא יבטא יותר פגיעות מהתנהגותה(האם הוא כועס עליה בשל כך? מפגין עצב?בהלה?עצבנות?דוחה אותה בחזרה?), שפירושה האשמה של בתך בהתנהגות לא הולמת ופוגענית, כך הוא יחזק את התנהגותה זו. לכן חשוב שקודם כל בעלך יפתח סוג של עמידות לתגובה זו של בתך כלפיו ויכיל אותה ככל שניתן ולא ייטע בה תחושות אשם על תחושותיה הלגיטימיות(גם אם קשות עבורו) שמתעוררות בה ביחס אליו. למשל, הוא יכול לומר לה "חבל לי שאת לא רוצה לבוא אליי עכשיו, אני מאוד התגעגעתי אלייך היום ומאוד הייתי רוצה לשחק איתך , אולי עוד מעט את גם תרצי. אני בינתיים מחכה, אני לא מתייאש/מוותר עלייך". לך יש תפקיד מאוד חשוב במקביל, שיכול לעזור לך לקרב ביניהם(האם באופן בלתי מודע גם את כועסת על בעלך על השעות המעטות שמבלה איתה/אתכן, ואולי מרגישה שזה מה שמגיע לו כתגובה?)למשל, כאשר בתך מסרבת ללכת לאביה, חשוב שתגידי "אולי את כועסת על אבא והיית רוצה שיבלה איתך יותר?אבא עובד קשה והיה מאוד רוצה להיות יותר איתך..הוא התגעגע אלייך כל היום (האם זה נכון להרגשתך?) בשבת נבלה כולנו יחד ותוכלי להיות יותר עם אבא וכו'..
אם את למדת להכיר אותה יותר טוב, מה ואיך היא אוהבת, באוכל, במשחק, עזרי לו והנחי אותו. עם זאת, תני לו גם להציע רעיונות משלו ושבחי אותו כאשר הוא מצליח, על מנת שגם הוא ירכוש בטחון מולה ולא ירגיש שמכתיבים לו.

אם את מרגישה שמדובר בקושי עמוק יותר והדפוס הולך ומחריף, רצוי לפנות לייעוץ. קשר של אב ובתו הוא קשר מאוד משמעותי המשפיע על הקשרים העתידיים של הילד.

בברכה
אודט