חינוך ותקיפות

שלום ירון,
אני מניחה שלא בכדי בחרת לפנות בשאלתך עם הכותרת "חינוך" - ברצוננו כהורים להקנות הרגלי משמעת והתנהלות לילדינו ולעיתים הדברים לא מתנהלים כמצופה.... בגילה הצעיר, לבתך יש רעיונות אחרים לגבי הקצב בו דברים אמורים להתנהל, כשאתה רוצה לנעול את נעלייה היא בדיוק "חייבת" לחפש את הבובה. כשאתה ממהר לצאת, היא בדיוק התכוונה לצייר, וכשאתה חושב שהגיע העת לאכול ארוחת ערב היא דווקא חושבת שזה הזמן לבנות מגדל בקוביות.... וכל ההבדלים האלה נוצרים בגלל שבתך מנסה להגדיר את העצמאות שלה ואת הדעות שלה ולוודא שהם יהיו שונות משלך. התהליך הזה הוא תהליך התפתחותי תקין וחיוני עבורה וזוהי הדרך שלה להתפתח באופן רגשי וחברתי.
אז מה עושים? איך נמנעים מהקונפליקטים האלה ומהרגעים בהם כמעט מאבדים שליטה ומפעילים כוח?.... אני חושבת שהעיניין טמון בסדר העדיפויות: חשוב להחליט על מה מתעקשים ועל מה לא כדי לא לייצור מצבים בהן כל הזמן אתה מבקש ממנה לעשות דברים שהיא לא רוצה. חשוב למצוא מספיק פעמים בהן היא מחליטה וקובעת מה לעשות מתי וכאשר תחושת השליטה שלה בחיים תהיה מספיק טובה היא תזדקק פחות להתנגד לך. בגילה הרבה פעמים מסייע השימוש בהומור (אז אולי אבא ינעל את הנעליים שלך? אולי הבובה? וכו').
יחד עם זאת, ברור שישנם מצבים בהם לא נותר אלה לקבוע ולהחליט במקומה ואז בעיקר חשוב ליידע אותה שזה מה שאתה עומד לעשות - "אבא ביקש כמה פעמים לבוא לנעול נעליים ועכשיו אנחנו נועלים אותם". במצבים האלה חשוב להגיע למקום בו היא נמצאת ולא להתמהמה עם העיניין עוד, להיות מאוד ברורים ונחושים ופשוט לבצע. לעיתים ילדים צריכים לעשות דברים כי ככה ההורים שלהם החליטו וזה לגמריי בסדר, כל עוד שומרים על הכבוד של הילד, לא מבטלים את הצרכים שלו וכמובן לא פוגעים בו.
אם ישנן מספיק פעמים בהן אתה תהיה מכוונן אליה, אני בטוחה שבפעמים בהן עליה להיענות היא תעשה את זה ביתר קלות.
בהצלחה,
מיכל