רוצה רק את אמא

שלום דנה,
מהתיאור שלך עולה תמונה המשקפת מעורבות רבה של שניכם בגידול בתך ועל כן אני מניחה שההעדפה שלה אותך בימים אלה לא בהכרח נובעת מצורך בהיצמדות ובקרבה אלא דווקא מצורך בשליטה. בתך מנסה להחליט בעצמה, לבחור ולקבוע, והיא בודקת עד כמה "העולם" - כלומר אתם - נענים לה. זה קצת כמו לבדוק גבולות: היא מוודאה שהיא יכולה להשיע על ההתרחשויות. לפיכך אני לא בטוחה שהגורם העיקרי לדורשנות הזו היא הכניסה לגן, אלא דווקא הגיל....
אני מציעה להגיב למקרים האלה לא ב"החלפה" של אבא שלה, אלא דווקא בהצטרפות אליו, כלומר אם הוא שמקלח אותה והיא דורשת שאת תבואי, אל תמלאי את מקומו, אלא הצטרפי אליהם והביעי את תמיכתך בו בנוכחותך - "איזה כיף - אבא מקלח אותך עכשיו!" או "את עושה כיף חיים עם אבא במים?!" וכדומה. אתם יכולים גם ליידע אותה מי עומד להיות איתה ("הערב אבא ישכיב אותך") ולהתייחס אל זה בפשטות כאל נתון, גם אם את עסוקה או אינך נמצאת.
ולגבי המעבר למיטה: האם מדובר רק במעבר לחדר אחר או גם במעבר למיטת נוער? האם החדר המיועד מוכר לה והיא רגילה לשהות בו או לשחק בו? האם מתוכנן גם שינוי בהרגלי ההשכבה? האם היא עדיין נעזרת בהרגלי הירדמות ינקותיים (על הידיים, בקבוק וכו')? ככלל, כדאי ליצור שינוי בהדרגה ולאפשר הסתגלות לאורך מספר ימים עד להכנסת השינוי הבא. למשל, להעביר את המיטה הנוכחית לחדר החדש ורק לאחר מכן להחליף גם את המיטה. אפשר להתחיל משנת צהריים ורק אחר כך לעבור גם לשנת לילה. חשוב שלא לעשות שינויים בהעדרה (כלומר לא להחליף את המיטה כשהיא איננה), וכמובן ליידע אותה לקראת השינוי ולהכין אותה לכך במידת האפשר.
בהצלחה,
מיכל

הי מיכל ,
תודה רבה על תגובתך , אנו באמת מרגישים שהיא רוצה לנהל את הבית לאחרונה ..
לגבי הרצון שרק אני אשכיב אותה , ניסינו כמה פעמים לתת לאבא להשכיב אותה אך היא ישר מגיבה בצרחות ורוצה שאבוא - האם במצב כזה להמשיך להתעקש או שבאמת עלי לבוא ולהענות לה ?
דרך אגב, בסופי שבוע , אביה משכיב אותה לישון בצהריים ובד"כ היא מסכימה.

לגבי המעבר לחדר משלה :
היא כרגע ישנה בחדר שלנו במיטת תינוק, נרדמת תמיד במיטתה עם מוצץ ואני שוכבת לצדה (במיטה שלנו ) עד שנרדמת . היא עדיין יונקת ולפעמים מתעוררת בלילה ואני מניקה אותה ומחזירה למיטתה .
החדר שאליו אני חושבת להעבירה הוא חדר שנמצא מול חדרינו והיא נוהגת לבלות בו לעיתים קרובות( זה החדר בו אנו מלבישים אותה לאחר המקלחת - מאז שנולדה ) .
יש ברשותינו מיטת מעבר ואני באמת מתלבטת האם להעבירה למיטת מעבר בחדרינו ואח"כ להעביר לחדר משלה ? אם היא לא תסכים למעבר , האם להתעקש או לסגת אחורה ולהחזירה לחדרינו ?
אין לי כוונה לבצע שינויים בהרגלי ההרדמות אלא רק להעבירה לחדר אחר .

תודה מראש

אני מניחה שהיכולת להיענות לדרישתה שאת תשכיבי אותה למרות שאבא כבר התחיל בתהליך, קשורה במידה רבה לרצונה לשלוט בסיטואציה, אבל אתם צריכים להסכים ביניכם מראש מה עומד לקרות כדי לא להשאיר לה 'מרווח' לתמררון ביניכם: זה מבלבל עבור כולם ויוצר 'קואליציות' בבית. עבור יצירת המקום הבטוח' של אבא, לא נכון יהיה שאת תבואי "להציל" את בתך בכל פעם שהיא דורשת שינוי, זה יוצר מסר כאילו אבא עושה זאת לא מספיק טוב ואת זה הפתרון. סמכותו כך נפגעת והיא לא לומדת להיות ולהתרגע בנוכחותו. נסו לקבוע מראש מי מבניכם משכיב, או אפילו תנו לה לבחור מראש, ואז "אין שינויים". אולי אם תחוש מראש שיש לה בחירה בעיניין (עד כמה שניתן), תוכל לבחור ביתר-קלות מבין שניכם. אפשר לחלק גם את האחריות לסירוגין וכך להגדיר לה את זה: "היום אבא מקלח ואימא משכיבה ומחר מחליפים".

ולגבי המיטה: הרעיון הוא ליצור שינוי הדרגתי כדי שייאפשר לה הסתגלות וכך לנסות להימנע מנסיגה חזרה. אם החלטתם שהגיע הזמן לצאת מחדרכם (ואכן הגיע הזמן.....), הרי שכדאי להעביר לשם תחילה את מיטת התינוק שלה ובהמשך, לאחר זמן מה שמתרגלת אל חדרה החדש להעבירה למיטה גדולה יותר. זה נראה לי "נכון" יותר מבחינת הרצף ההתפתחותי - עליה להתרגל לישון בריחוק מכם, ובהמשך תתאפשר לה גם חופשיות בתנועה ותוכל לבוא אליכם אם מאוד תתגעגע (וכך גם תגדירו זאת).
אגב, מעניין לציין כי הרבה ילדים שהועברו ל'מיטות מעבר' מהססים זמן רב בירידה עצמאית מהן: הם ממתינים שיבואו להוציאם כאילו היו עדיין בתוך לול.....

בהצלחה,
מיכל