אובססיה לאב

שלום רב!
בתי בת 5. מאז שהיתה תינוקת היא פיתחה סוג של אובססיה לגבי אביה. הוא יוצא לעבודה בבוקר וחוזר בסביבות 9 בערב. אפילו כשהיא היתה ממש קטנה חיכתה לו ולא נרדמה עד שלא היה חוזר. בכתה הרבה איפה האבא והיתה מתקשרת אליו לשאול מתי יגיע. בשבת כאשר הוא בבית היא לא זזה ממנו. מבקשת שרק הוא יתן לה אוכל, ילביש אותה וכוי'. יש יום אחד בשבוע כשהוא אוסף אותה מהגן ונמצא איתה עד שאני חוזרת מעבודה. ביום הזה היא לא "מכירה" אף אחד חוץ ממנו. לא אותי ולא את הסבתא שמטפלת בה ונמצאת איתה כל יום. הילדה כל הזמן עם יד על דופק ועוקבת אחריו. אם הוא נעלם משדה הראייה שלה היא מתחילה לבכות ולחפש אותו. אציין, שהאב דווקא אבא מאוד רגוע. כמובן שהוא מאוד אוהב אותה, אבל הוא לא מהאבות שנותנים טיפול של ממש לילדים, את רוב הדברים עושה אני ואמא שלי שמאוד עוזרת.
אם הוא חוזר מעבודה ולא ניגש אליו מייד היא בוכה, כשהוא במקלחת היא בוכה. כשהוא רואה טלויזיה היא נצמדת אליו ולא מוכנה לעשות דברים אחרים אלא רק להיות איתו. בנוסף, היא כל הזמן משתדלת לרצות אותו. אני שמה לב שבזמן שהיא איתו היא מאוד לא רגוע. היא יכולה לא לאכול, לא לישון היקר להיות צמודה אליו.כשהוא בבית בצהריים היא ישנה איתו במיטה ואם הוא קם היא מייד מתעוררת.נראה שזה קצת מוגזם ואני לא מדברת מתוך קנאה. פשוט נראה לי כי המצב הזה לא גורם לה להיות מאושרת אלא נראה כאילו מעיק עליה. מה דעתכם? תודה