קושי בהסתגלות למשפחתון

שלום מיכלי,
הסתגלות למסגרת, כדרכה של הסתגלות, הינה תהליך הדרגתי ומורכב אשר עשוי לקחת זמן. העובדה שאורי הינו מטבעו פעוט רגוע ונוח מרמזת על המזג שלו ועל היכולת הכללית שלו לשאת שינויים ולשרוד אותם. ועדיין, מותר לו להתמרמר ולהגיב בכעס על המציאות החדשה.... הוא אומנם כבר רגיל להיות רחוק ממך, אבל המטפלת הייתה "חלק מהבית", שם היו החפצים המוכרים לו הקשורים לחוויות הטובות שיש לו איתכם וההורים, ובמשפחתון הסביבה שונה (האם זה בביתה של המטפלת?), הדמות חדשה - והוא בוודאי עוד "מתאבל" על אובדן הקשר עם המטפלת הקודמת, וישנם ילדים נוספים סביבו.
מדברייך נשמע שיצרת מרחב לכניסה הדרגתית לגן, ובטוחני שווידאת היטב שמדובר במסגרת מתאימה מבחינת מרבית ההבטים (גירויים, סדר יום, ציוד, ניקיון, תזונה ועוד) ובראשם כמובן המטפלת. בגילו, עדיין מרבית "העבודה" היא שלה: האופן בו היא ניגשת אל הילדים ומתווכת את הקשר ביניהם, האופן בו היא נענית לקושי ולמצוקה שלו וכדומה. התגובה הצוננת שלו אלייך משקפת כנראה את האכזבה שלו על השינוי, והוא כנראה ימשיך לכעוס עד שיתרגל למצב החדש, וזה לגיטימי לחלוטין......
אז מה לעשות?..... בעיקר להמתין בסבלנות, להקדיש לו את מיירב הזמן המשותף בבית בשעות אחר הצהריים, לדבר בטובת המטפלת והמסגרת ולתת לו את הזמן שלו. כך גם לגבי האוכל - שינוי בתזונה אופייני מאוד לתקופות הסתגלות של פעוטות. ולכן, העיקר הוא המסר, הרגשת הבטחון שאת תוכלי להעביר לו שזה בסדר להישאר בבית המטפלת, שהיא תדאג לכל צורכיו ותענה לו, שעליה ניתן לסמוך. אני מניחה שאולי במצב הזה גם לך קצת קשה להאמין שזה אפשרי אבל היכולת שלך להכיר אותה ולהתרשם כמובן מרכזית, ולך יש את היכולת לדעת שבעוד זמן מה הדברים ישתנו.
שאלת האם יתכן שהוא לעולם לא יתרגל... ובכן, זה עשוי לקרות במצבים בהם המטפלת לחלוטין לא עושה את עבודתה, או במקרים של ילדים עם צרכים מיוחדים ולא זה המקרה...אז נשמי עמוק בנתיים.....
אני שמחה לדעת שהפורום שלנו עזר לך בעבר: זה חשוב לנו שישנם קוראים מרוצים וקבועים :-)
ואני מקווה שגם עזרתי כעת....
בהצלחה,
מיכל

אני אמשיך בנתיים לחכות בסבלנות ואעדכן בהמשך.
ושוב תודה!