בן שנתיים וחודשיים

שלום מירב
נראה כי בנך עובר תקופה בה הוא מפנים תובנות לגבי הקשר ביניכם-ככל שהוא רוכש יותר ויותר עצמאות ומתרחק ממך, כך גדלה ההבנה שלו לגבי הנפרדות שלו ממך ושלך ממנו, ההבנה שהוא לא שולט בך כפי שהוא דמיין לעצמו כתינוק, ולכל התהליך הזה מתלווה חרדה גדולה, שיש המכנים אותה חרדת נטישה. לא תארת היכן שוהה בנך במשך היום-האם בבית(איתך או עם מטפלת) או במסגרת חוץ ביתית?
לגבי שאלותייך-בנושא השינה-לצערי אני חולקת עלייך-אני בהחלט מאמינה שיש השפעה לעובדה שפעוט ישן בחדר ההורים, גם אם נראה כי שנתו מתוקה וערבה. החל מהעובדה שכל תזוזה או רחש קטן שלו מקפיץ אתכם לגשת אליו ובכך מקשה על השהייה של התסכול של הילד ויכולת ההתמודדות העצמאית שלו עם כל סוג של קושי וכלה בפריצת הגבולות המבניים של משפחה-בה יש חלוקה של מרחב השייך להורים בלבד ומרחב (פסיכולוגי ופיזי) השייך לילדים בלבד.
בגיל שנתיים לעומת החודשים הראשונים לחיי התינוק, הצורך במגע פיזי מיידי כהרגעה אינו צורך בסיסי, ופעוט יכול להרגע באמצעים חליפיים-חפצי מעבר(חיתול בד/בובה/מוצץ/שמיכי), מוסיקת רקע, נוכחות קרובה של האם/ליטוף/דברי הרגעה של האם. הבכי קורע לב אל לו להטעות אותך-בנך התרגל למצב מסוים וכעת משהוא משתנה הוא מוחא על כך נחרצות. מעבר לכך-הוא חש את האמביבלנטיות שלך והבלבול גורם לו למצוקה יותר מאשר העובדה שיורם או לא יורם על ידייך.
לכן, אני מאוד ממליצה, בתהליך הדרגתי, לעזור לו להתנחם באמצעים שונים שהם לא על ידייך, להעזר לשם כך באביו שירדים אותו בהעדרך, ובהדרגה להעביר אותו לחדר משלו. את השינויים רצוי ללוות במילים "אנחנו כאן ולא הולכים לשום מקום" אנחנו סומכים עלייך שתצליח להרדם בעצמך". הבכי קורע הלב יימשך מספר ימים אך ככל שההבנה לגבי השינוי תחלחל, כך הבכי יילך ויפחת.
לגבי רצונו להצמד אלייך במהלך היום, שמגיע מאותם מקורות של קשיי הפרידה בלילה, חשוב להיות בקרבתו אך גם להפעיל אותו סביב משחק ועניין ולהראות לו שהוא מסתדר בעצמו-לחזק אותו על היכולות שלו ולכל בכי לנסות למצוא מענה ספציפי-לאו דווקא בהרמה על הידיים, על מנת להחזיר אליו את הכוחות להתמודד עצמאית בנוכחותך, ולא רק דרכך.
בהצלחה
אודט