תינוק בן 4 חודשים

נראה כי בנך עובר שלב התפתחותי בו גם בהעדרך הוא זוכר את קיומך-מה שלא היה קודם לכן מאחר שהיכולת הקוגניטיבית שלו שקשורה בזכרון ובקביעות אובייקט-טרם התפתחה. בנוסף, הוא מקשר כעת בין סיבה ותוצאה ברמה הבסיסית-כשאני צורח-אמא מופיע. לא תארת מה את עושה כאשר את מגיעה-האם את מרימה אותו?מנדנדת את המיטה/לול/עגלה? מה לדעתך מרגיע אותו בהגיעך-עצם המצאותך בטווח ראייתו? הבעת הפנים שלך, טון הדיבור, המגע, התנועה?
ללא ספק, תינוק בן ארבעה חודשים זקוק להרבה מגע מהדמויות המטפלות בו, אך במקרה זה, נשמע, שהתפתחה התנייה שלילית שבה, דווקא ההענות שלך המיידית לצרחות שלו, מחזקת את הופעתן יותר ויותר. נראה גם שבכיו אינו נובע ממצוקה פיזית(רעב/עייפות/כאב) כלשהי-מאחר שהמעבר בין בכי לרגיעה הוא מיידי.
אז כמובן שלא צריך להשאיר תינוק צורח להרגע לבד, אבל חשוב בהדרגה לאפשר לו ללמוד להיות לבד ולהשהות את המענה שלנו מעט, ולהפוך את המענה המרגיע שלנו למשהו סמלי יותר ופחות קונקרטי כמו הנוכחות הפיזית שלנו.
האם ישנם רגעים בהם בנך מסוגל להיות רגוע ולהעסיק את עצמו בצעצוע כלשהו?(אוניברסיטה, מובייל וכו'..) אם כן, כדאי שתגיעי אליו דווקא ברגעים אלו, תחייכי אליו ותשתתפי בהנאה שלו מאותם צעצועים, ביכולת שלו "להעסיק" את עצמו לבד. כך יישבר המעגל שנוצר, בו את מגיעה כאשר הוא צורח-הוא ילמד שאמא מגיעה גם כאשר הוא רגוע ונינוח והוא לא חייב לשם כך לצרוח.
בנוסף, כאשר הוא צורח, אל תגיעי בבהלה, התחילי מהשמעת קולך ואמירה שאמא כבר מגיעה, כשתגיעי, נסי ככל שתוכלי להשתמש בחפצים על מנת לעניין אותו, הפעלת מובייל או כל צעצוע אחר שמפיק אורות או קולות, תני לו חיתול בד או דבר מה מרגיע אחר-מוצץ וכו'.. והשארי לידו, מדברת ברוגע ומלטפת-לא בהכרח מרימה-את זה תשמרי רק למקרה שאין מגמת רגיעה. כך בהדרגה, תלמדי אותו להרגע בדרכים נוספות ולא רק באמצעותך ונוכחותך הפיזית. כך גם תשדרי לו שהכל בסדר ואת סומכת עליו שיירגע, שלא קרה לו שום דבר נורא ומבהיל. שוב, זאת אני אומרת מתוך הבנה שהבכי שאת מתארת משדר "אני לא רוצה להיות לבד, אני צריך שתהיי איתי בכל רגע נתון" ומפסיק מיד כשאת מגיעה. לא כשמדובר בבכי של מצוקה (גזים/רעב/כאב/עייפות)שנדרש מאמץ להרגיעו ונוכחותך (או נוכחות אביו) הכרחית.
בהצלחה
אודט