איך להגיב לאלימות בן שנתיים

שלום רינת
ראשית אתחיל בשאלה האחרונה שלך-האם ילדים מבינים גבולות בגיל זה-לא רק שהם מבינים , הם דורשים אותם בתוקף מהמבוגרים, למען התפתחותם הרגשית התקינה ובטחונם העצמי. שנית, רציתי להתייחס לעובדה שלא פשוט להציב גבולות לילדים, בטח כשמדובר בתאומים. ואם את שוהה איתם בבית לאורך היום-על אחת כמה וכמה-משימה לא פשוטה..אם אכן הם עדיין לא במסגרת-איני יודעת מה השיקולים להחלטה זו, אך חשוב לי לציין כי המסגרת מסייעת מאוד לנושא הצבת הגבולות, הנפרדות ופיתוח הזהות האישית-בעיקר כשמדובר בתאומים.
ילדים מבינים הצבת גבולות-יותר מהמעשים שלנו מאשר מהדיבורים שלנו. אנחנו יכולים להביע את מורת רוחנו מהתנהגותם"אסור להרביץ" אך ברגע שאנחנו עושים דבר מה בפועל שאינו מחזק אמירה זו-אין משמעות למה שאנחנו אומרים. מדברייך עולה, כי בתך "למדה" לתקשר את רצונותיה ממך דרך הצקה לאחיה התאום, אני מניחה שבאופן לא מודע שיתפתם פעולה עם למידה זו ולכן היא חוזרת עליה-ולכן חשוב להבין מה במעשים שלכם חיזק אותה להמשיך ולנהוג כך. בכל מקרה של אלימות-מצד בתך או מצד בנך, עליך לנסות למנוע מראש את משיכת השיער למשל, ככל שאת יכולה, מאחר שההצלחה בכך -תגובת הבכי של האח, תגובת הכעס של ההורה-מחזקת את השנות התופעה. כאשר הם כן מצליחים להציק אחד לשני-יש להרחיק את האח הפוגע בדיוק כפי שעשית-באותו הרגע, בליווי הסבר קצר מדוע מורחק, ולכמה דקות קצרות-וחוזר חלילה.
את מתארת שהמציקנות היא הדדית,אך מדברייך עולה כי את מרגישה שאת זקוקה להגן יותר על בנך מאשר על בתך-האם יש לכך סיבה? לעתים, דווקא הילד שנראה חלש וחסר ישע, משתמש בחולשה שלו ומבקש את הגנת ההורים ותשומת הלב היתרה, בזמן שהשני-כביכול התקפן, הוא זה ש"סובל" מפחות תשומת לב ולכן פועל בשטח על מנת להשיג את שלו-ובאופן לא מודע, ההורים משמרים את הדפוס הלא מותאם, בעיקר בדינמיקה של תאומים.
יש הרבה סוגיות חשובות ואתגרים בגידול תאומים ואני מרגישה שהפורמט של הפורום מוגבל ביכולתו לתת מענה מספק. אני ממליצה לך מאוד להתייעץ באיש מקצוע להמשך הכוונה.
בברכה
אודט