קריזות אחה"צ - לא קבלתי תגובה

ענבל שלום,

לצערי, התמונה שתיארת אינה ספציפית מספיק על מנת לקבוע בוודאות את הסיבות לאותן "קריזות" או התפרצויות. צריך לאפיין באופן ממוקד יותר את נסיבות ההתפרצות: האם מתרחשת כבר בבואך לגן או הביתה, מה הגורמים המחזקים או מפחיתים התפרצות, האם יש קשר לאי נוחות פיזית כמו רעב/עייפות/צרכים וכו', האם התפרצויות גוברות במעברים בין מצבים שונים. כיצד את מגיבה ברגע נתון. האם מדובר בתסכול על כך שלא מקבלת את שרוצה, או אולי על זה שרצונה אינה מובן לסביבה וכו'. את מתארת שההתפרצויות מתרחשות בעיקר אחה"צ במהלך השבוע ולא בסופ"ש. אם כן, מה מייחד את אותם אחהצי"ם מבחינת הדמויות שמטפלות בה, אופי הפעילות המשותפת שלכן, סדר היום וכו'.
גם אם את אינך מבינה בדיוק כרגע את הסיבות להתפרצות, הרי שחלק מהותי בהורות הוא התהליך המתמשך של למידה הדדית של ההורה את ילדו ולהיפך. זהו תהליך ארוך טווח, שבו התשובות אינן ברורות ומיידיות, ובמהלכו על הילד ועל ההורה להסתגל בכל פעם לשינויים שמביאים עמם הגדילה. וכך אט אט מתרחבת ההבנה באשר לצרכים הרגשיים והאחרים של הילד, מה מעניין או מרגיע אותו וכו'. בכל שפעם שהיא מתפרצת ואת אינך מבינה את רצונה, נסי לשים עצמך "בנעליה", כלומר לדמיין, מה את היית רוצה באותו רגע לו היית היא. יתכן שעם הזמן רצונותיה יתבהרו לך, ובמקביל תוכלי להתייחס אליהם בהתאם ויפחתו ההתפרצויות. אם בכ"ז תרגישי שאין שיפור ושהדבר מקשה עליכן מאוד, הרי שניתן לברר את העניין בהרחבה בהדרכת הורים.

בהצלחה,
בשמת