לא רוצה ולא רוצה בגיל 3 וחצי

שלום דניאלה,

הפורום שלנו הוא בהחלט גם מקום לשיתוף ולהקשבה בנוסף למתן יעוץ, ותוכלי לפנות אלינו שוב ושוב. הרי לא כל הקשיים יכולים להיפתר במהירות אינסטנט, לעיתים מדובר בתקופה ממושכת של שבועות וחודשים.
גידול שני פעוטות מתחת לגיל 3 וחצי זוהי בהחלט משימה מתישה, שכן הפער בין שני הילדים הוא שנה +, בשעה ששניהם זקוקים עדיין לכמות משמעותית של השקעה הורית בלעדית. אני מפרידה בין נושא הצבת הגבולות בבית אותו את מתארת, לבין הקינאה הגוברת באחות, ככל שזו גדלה ותופסת יותר מקום בבית (מביעה יותר צרכים ורצונות כלפי ההורים, על חשבון המשאבים ההוריים המשותפים לשני הילדים...).
בעניין הצבת גבולות- העיקרון הוא לקבוע רציונל-כללים מסויימים עלפיהם הבית מתנהל. מיעוטם קווים אדומים אותם לא עוברים, כלומר ההורים לא מאפשרים לעבור אותם. על חלקם אפשר להתווכח או לעשות מו"מ. ומיעוטם כללים ועניינים שהקטן יכול לקבוע בעצמו. בבוקר- כולם לחוצים וקשה להפעיל שיקול דעת, כדאי לשקול אם כדאי או לא להילחם...על כן אני מניחה שעניין העונש מופיע כביטוי של חוסר יכולת שלכם ההורים למצוא פיתרון אחר (כלומר מתוך חוסר אונים שלכם). הרי אפשר פשוט לשלוח אותו לגן לבוש פיג'מה עם בגדים להחלפה...(זה כשלעצמו עשוי לגרום לו אי נוחות כך שיוותר על הרעיון בעתיד), או להתעורר קודם כדי להתלבש בצורה רגועה יותר או יצירתית. לבחור את הבגדים יום קודם וכו'. בגדול- נראה לי שכדאי למצוא פיתרון יצירתי, משום שלא ברור לי מה הערך המוסף של עונש כאן, אשר יכול להחוות בעצמו כאקט תוקפני שלכם כלפיו. אולי אפשר פשוט להיות יותר ברורים, אסרטיבים, ולהתנות קבלת צ'ופרים אחרים ביישור קו שלו עם דרישות ההורים. כידוע, הצבת גבולות יעילה מתבצעת כאשר מוגדרים כללים הגיוניים (כאלו שיכול לעמוד בהם ושיש להם הצדקה), עם גמישות מסויימת. אכיפת הכללים מוטלת על ההורים, בצורה עקבית ורציפה, עם חיזוקים חיוביים ושבחים על קבלתם מצד הילד. (המשך בהודעה הבאה)

המשך...

משמעותי בעיני יותר הוא עניין הקינאה באחות. חשובה מאוד התייחסות מתאימה לעניין הזה מצידכם ההורים, שכן לדבר זה השלכה על היחסים במשפחה לאורך עשרות שנים קדימה (!) הולדת אחות במשפחה נחווית עבוררוב הילדים כמשבר התפתחותי (גדול או קטן). הבכור חושש לאבד את אהבת ההורים לטובת הרך הנולד. לעיתים הקינאה בולטת יותר עם גדילת האחות שמתחילה לתפוס מקום ואישיות משלה. צריך לפעול בשלושה מישורים: 1. צימצום או מניעה של פגיעה/הצקה כלפי האחות ע"י הצבת גבולות. 2. מתן אפשרות לבכור המקנא להפנות את רגשות הכעס כלפיכם ההורים, ולהסית אותם מאחותו. מתן ביטוי לכעס או לחשש בצורה מילולית. הרי החשש שלו והכעס שלו הוא על אובדן ה"בכורה" אצליכם. יש צורך לומר לו, להבטיח לו שהוא אהוב בדיוק כמו פעם למרות שיש לו אחות קטנה וחמודה, יחד עם זאת שלא תאפשרו לו לפגוע בה, כמו שלא הייתם מאפשרים לו להיפגע.
3. מתן חיזוקים ושבחים על התנהגויות אחאות חיוביות- אם עוזר לה, שומר עליה, או אפילו נמנע מלריב איתה, סתם משחק לצידה בשקט ומכבד אותה. כדאי להכניס את הרעיון שהם "צוות לעניין", עוזרים ומוותרים אחד לשני, יכולים לספר סודות אחד לשני בלי שהמבוגרים ישמעו וכו'...כל מה שיכול להפוך את האחאות לאטרקטיבית. המשיכו לתת לכל אחת מהם זמן איכות נפרד- זה תמיד טוב. אך האתגר העיקרי שלהם הוא ללמוד להיות ביחד. רצוי להקדיש לזה זמן, לשחק איתם במקביל, אפילו םם כ"א משחק במשהו אחר, ולהאות דוגמא כיצד יכולים שני האחים לשחק יחד. תחילה עם מבוגר, בהמשך בלי.

שיהיה בהצלחה רבה, בשמת

בעניין הקנאה באחות
אמרת שאפשר להתמודד בשלושה מישורים:
במספר 2 ציינת מתן אפשרות לבכור להפנות את רגשות הכעס כלפי ההורה ולהסית אותו מאחותו.
זאת נשמעת אפשרות מעניינת- אשמח אם תוכלי בבקשה להסביר כיצד לעשות זאת.

שוב תודה רבה על ההשקעה ותשומת הלב
דניאלה

שלום דניאלה,

הכוונה היתה לאפשר לאח להביע במילים מול ההורים את רגשות הכעס והקינאה שחווה, על כך שצריך להתחלק בתשומת הלב של ההורים, על הדאגה שאולי הוא פחות נאהב על ידם, כולל כעס עליהם שהם מאכזבים, כעס על כך שהוא צריך להתחלק, לוותר וכו'. על ההורים להקשיב לרגשות שמביע, לתת לגיטימציה לביטוי הרגשות ולא להיבהל מהם, וכן להרגיע אותו שמקומו במשפחה שמור לו, שהוא עדיין אהוב כמו פעם, לפני הולדת אחותו. מצד ההורים, אפשר לשתף ברצון להיות ולשחק איתו וכן במגבלות הנוכחיות היום. להרגיע שכאשר האחות תגדל יוכלו לשחק יחד, וגם ההורים יתפנו יותר למשחק עם הילדים. אפשר להישתמש גם בספרים כמו "משפחת הפילפילים" ודומיו אשר עוסקים בנושא קינאת אחים. במקרה של ספר זה- קינאת האח הבכור לאחר שנולדת לו אחות.

בהצלחה,
בשמת