לא רוצה את אמא

היי אילנית נראה לי שזה קורה כי הוא כועס עלייך. זה בערך מה שקרה וקורה לי עם בני. הוא בדיוק בגיל בן שנתיים וחצי ולפני כחודשיים סבלתי מכאב גב עז בחודש שמיני להריוני ולכן יכולתי פחות לבלות איתו ואביו בילה עימו את רוב הזמן.. מאז גם כבר ילדתי ושוב נוצר ריחוק ביננו. לאט לאט אני מנסה להיות איתו לבד רק אני והוא. ולאט לאט אנחנו חוזרים להיות בקשר אימא בן כמו שהיינו לפני... עדיין הוא אומר אני לא רוצה אותך אני רוצה את אבא. ואני מבינה שזה נובע מכעס. בנוסף לזה יש את המרכיב שאביו יותר רגוע ויותר סובלני ממני ומשתולל איתו יותר. אני גם בכיתי ונפגעתי וכעסתי עליו ועל בן זוגי בטענה שהוא מרחיק אותו ממני וכל ההורמונים שלי השתוללו שחבל על הזמן. אבל זה ענין של זמן ולאט לאט זה עובר. הכי חשוב זה באמת לא לכעוס על הילד כי הוא לא מבין מה הוא עושה (אני כן כעסתי ונעלבתי ובכיתי ומה לא וזאת טעות) בסה"כ אני גם חושבת שהם עושים את זה בכוונה הוא לפעמים גם אומר לאבא אני לא רוצה אותך אני רוצה את אימא. הכל פונקציה של מי נחמד אליו יותר באותם רגעים.
מקווה שעזרתי לך במשהו

יהודית

שלום אילנית,
את מתארת את הקושי שבלהיות "השלישי" במערכת יחסים של שלושה-אבא, אבא וילד, כאשר בכל פעם השלישי שנמצא מחוץ לדיאדה-משתנה(פעם בעלך "בחוץ", פעם בנך ופעם-את). בנך מעדיף את אביו כאשר את צועקת על אביו, לא משום שאינו אוהב אותך או משום שכועס עלייך כי לאחרונה את פחות איתו, אלא משום שבאותו הרגע הוא חושש ממך-גם אם כעסך לא מופנה אליו. לעתים קורה שילד מזדהה עם ה"חלש"(במקרה זה-מי שצועקים עליו) ואז הוא יעדיף את חברתו על מנת "לשמור" עליו ולחזק אותו. בהמשך, כשיהיה בן 4-5 שנים, יתחיל תהליך אחר של העדפה של אביו כמודל הזדהות גברי, אך אתם עדיין לא שם.
אני רוצה לחזק מאוד את צעדייך-בהם פתחת מקום בקשר שנוצר בינך לבנך מיום הוולדו, לאחרים-המעון ואביו- החשובים מאוד להתפתחות הרגשית של בנך. העובדה שבנך הולך בשמחה למעון , נפרד ממך בקלות וחוזר לפגוש בך שוב בשמחה-מוכיחה כי אינו כועס על שהתרחקת ממנו-אלא מחזקת את האינטואיציה שהייתה לך בכך שאפשרת לו התחלה של תהליך נפרדות בריא והדרגתי ממך. את עדיין זמינה עבורו ולא נעלמת לו-היכולת שלו "לוותר" עלייך רק מעידה על הבטחון שלו בקשר ביניכם. אין מקום להעלבות שלך מהעדפתו את אביו-זהו חלק טבעי מהתפתחותם של ילדים, כאשר הם משחקים ביכולת שלהם לבחור את ההורה שיטפל בהם ברגע נתון. כמובן, כל עוד העדפה זו אינה משבשת את סדרי המשפחה והופכת את הילד לעריץ-חשוב שתשתפו פעולה עם משחקי השליטה הבריאים-הם נותנים לילד בטחון ביכולת שלו להשפיע על אובייקטים בסביבתו, מה שאינו יכול להרגיש כאשר הוא נמצא בגן ובמקומות אחרים כשאתם אינכם. חשוב שתבחיני בין משחק זה"העדפה שאבא ילביש", לבין הרגשות שהוא חש כלפייך והקשר שיש ביניכם. אין מקום לייחס לדבריו משמעות עמוקה יותר. ברגע שאת נעלבת ומבטאת חוסר בטחון שלך באהבה שלו כלפייך, את מעמיסה עליו רגשית ודבר זה עלול לפתח תחושות אשם אצל בנך, כאשר הוא עושה את דרכו העצמאית בקשרים נוספים. עלייך לשדר לו שהוא יכול לאהוב גם את אמו וגם את אביו, ואהבת האחד אינה באה על חשבון האחר וכן כי לא "ייענש" על כך ולא תכעסי עליו על כך. אמרי לו "אתה מעדיף שאבא היום ילביש אותך. אני אשמח להקריא לך סיפור אח"כ" אם גם לכך עונה "רק אבא" תאמרי "היום אתה מעדיף את אבא, אולי מחר תרצה שאני אלביש. אני אוהבת אותך בכל מקרה".
ולגבי מריבות בין הורים-ללא ספק עדיף להמנע מלריב מול הילדים אך זה גם קורה. מה שחשוב, אח"כ להסביר לילד-אבא ואמא לפעמים לא מסכימים, אבל אח"כ אנחנו משלימים ואוהבים בחזרה אחד את השני".
אל תפסיקי לתת מעצמך לבנך, ואל תתני לעצמך בקלות לשכוח את המשמעות שלך עבור בנך ושל הקשר היפה שנבנה ועוד ימשיך להבנות ביניכם-לכל אחד מכם-את ובעלך-יש תרומה ייחודית ומשמעותית לבנכם!
בברכה
אודט