איך אפשר לדעת?

שלום דנה,
ראשית ברצוני לומר כי ההשוואה שעשית בין דפוסי הפרידה של בתך בגן לבין המקרים בהם נפרדת מכם בהקשרים אחרים נכונה מאוד: כנראה הסיטואציה הקשורה במעברים קשה עבורה, היא זקוקה לזמן ממושך על מנת לבטוח ולתת אמון ועל כן פרידה נחווית כמשהו קשה הדורש ממנה מאמץ רב. בהקשר זה אפשר אולי להשוות גם פרידות נוספות שלה, מסוגים אחרים, למשל מהנקה או תחליפי חלב, ממוצץ או חפץ ממעבר אחר וכדומה.
אומנם ישנם ילדים שמתקשים בפרידה בבוקר ומרביתם מתקשים בכך לא בגלל שהם לא אוהבים את הגן, אלא בגלל שהם רוצים להישאר עם הוריהם, ועל כן גם נכונה הגישה לפיה הפרידה צריכה להיות קצרה והמסר המרכזי הוא - 'אימא הולכת לעבודה ואת נשארת בגן לשחק ולהנות ואימא תבוא בצהרים לקחת אותך'. יחד עם זאת, למרות שהפרידה קשה, מדאיגה אותי יותר ההתרשמות שלך שהיא מסרבת לדבר על כל מה שקשור בגן: האם זה קורה רק כאשר אתם יוזמים שיחה בנושא או גם היא עצמה נמנעת מאיזכורים אלו (בהנחה שכבר מדברת מעט)? האם היא נהנית לשתף אותך בדברים אחרים שקשורים בגן למשל, הנאה כשאת מתבוננת על דברים שעשתה בגן כמו יצירה? איך היא מגיבה כשאתם באים לקחת אותה בסוף היום? האם נפרדת מהצוות והילדים, משתהה במשחק מהנה או 'נמלטת' החוצה? וגם - האם רתיעה משיחה על חוויות מאפיינת אותה גם בהקשרים נוספים? למשל, כאשר רוצים לדבר על חוויה משפחתית כלשהי מחוץ לבית כמו נסיעה לחברים וקרובים, טיול, בילוי וכדומה?
מכיוון שבשלב זה של השנה הציפיה היא להסתלות טובה יותר, הייתי מנסה לייזום שיחה עם הגננת על דאגותייך בהקשר להשתלבות שלה, ניתן לשאול אולי במה היא נהנית לשחק, מה בדיוק אוהבת לעשות בגן, עם מי מהילדים ומהצוות יוצרת קשרים וכדומה על מנת להבין מעט יותר את החוויה שלה.
אני מניחה שטרם שילובה בגן זה ווידאת שמדובר במקום מוצלח ומומלץ ושאת מרגישה נוח עם הצוות ועם אווירת הגן, ואם אכן כך, סביר שגם בתך מרגישה כך. ועדיין, אם את עדיין לא מרגישה בטוחה ולדעתך המצב לא משתפר, כדאי להתייעץ עם איש מקצוע.
בהצלחה,
מיכל