לא נרדמת בלי אמא

שלום קארין,
כפי שבעצמך ציינת, מדובר בהרגלים, כלומר האופן בו בתך למדה להירדם. מכיון שבמרבית הזמן את זו שמסייעת לה לעשות זאת על ידי החזקתה בידיים (ובהנחה שהיא לא נמצאת עם מטפלת או במסגרת חוץ-בייתית אחרת), היא יודעת שרק ככה מגיעה הההתרגעות והשינה, ולא למדה דרך אחרת לעשות זאת, עם מישהו אחר או - חשוב יותר - בעצמה. ההרגלים שאותם היא תרכוש במהלך היום הם אלו שיעמדו לרשותה גם בלילה ועל כן אם ברצונך שהיא תלמד להירדם בעצמה, לא נותר לך אלא ללמד אותה לעשות זאת על ידי הנחתה במיטתה כשהיא ערה. חשוב להיות עיקביים ולייצור שגרה של השכבה, להתחיל מוקדם יותר ולא כשהיא כבר עייפה מאוד ואז מגיעה לאפיסת כוחות ולאותו טראנס בכי שתארת. אם את מרגישה שזה קשה לך מידיי חשוב לעשות זאת בסיוע של מישהו נוסף ( בעלך, סבתא, מטפלת). וגם, בהתחלה לא בהכרח צריך לצאת מהחדר, אבל חשוב שהיא תהייה במיטה ואתם מחוץ למיטה....
את מוזמנת לקרוא דיונים קודמים בפורום שלנו בנושא הקניית הרגלי שינה...יש הרבה!
בהצלחה,
מיכל

היי מיכל, דבר ראשון תודה על התגובה...
לאחר נסיונות רבים של מה שכתבת לי לעשות ולאחר קריאת ההודעות הקודמות של הגולשים עדין אני עובדת עצות... יש קצת שינוי אני חייבת לציין אך עדין- אין לילה ללא בכי וצרחות ובסוף חוזרים לידיים.
במהלך היום היא נרדמת יפה כשהיא עייפה- אני מניחה אותה במיטה ( שלי אומנם אבל במיטה) והיא נרדמת, אבל בלילה זה סיפור אחר.... ההתקדמות זה שלעיתים גם בעלי מצליח להרדים אותה או בידיים או בעגלה בנדנוד- אבל מלווה בבכי... לא קלטת לא שירים רק ידיים. ( עם סבתא לא הולך)
התייעצתי גם עם אחות טיפת חלב והיא אמרה לי פשוט להיות חזקה ולתת לה לבכות אבל אני פשוט יושבת איתה בחדר ושנינו בוכות יחד... ובלילה שאחרי אני פשוט נשברת.
מה עושים??? ובבקשה אל תגידי לי לא להישבר או לצאת מהבית כי גם זה לא עובד... אני לא מסוגלת לחשוב שהיא בבית בוכה...
אולי אני זה חלק גדול מהבעיה?

רציתי להוסיף כי הטקס כן מתחיל מוקדם ( בסביבות 19:30 ) והוא מלווה במקלחת, מסאג' ואוכל במידה והיא צריכה ( לפני או אחרי- תלוי בשעה) מה גם שאני מקפידה שהיא כן תהיה עייפה ולא תישן בשעות שלפני השינה- השינה הכי קרובה לשעת השינה היא 15-16 ומאז היא ערה.... כך שהיא כן רגועה ועייפה לפני השינה ואין סיבה לבכי.
כשאנחנו משכיבים אותה לישון היא במיידית מתהפכת ונעמדת במיטה , קוראת לאחד מאיתנו שניקח אותה ואז ברגע הזה מתחיל טקס הבכי. ואם אני בסביבה אז הטונים עולים יותר מהר...

תודה....

ראשית חשוב להגיד שהשגתם התקדמות גדולה בעובדה שמישהו נוסף מלבדך יכול להיות מעורב בהשכבה שלה! התיאור שלך משקף גישה כללית נכונה להרדמה כיון שאת יוצרת את הסביבה המתאימה לקראת שינה. העובדה שהיא בוכה, או אף צורחת, היא כנראה בגלל שהיא כבר יודעת שנעים יותר להיות אתכם יחד מאשר לבד, וזה טבעי מאוד. אני חושבת שאת לא חייבת לצאת מהחדר אם את מרגישה שזה קשה לך מידיי, אבל הקפידי להשאיר אותה במיטה ולא להוציא אותה משם, ובוודאי לא להוציאה מהחדר המוחשך. בגמר טקס ההשכבה, הכולל אולי שיר או סיפור קצרצר וקבוע את יכולה לכבות את האור, לומר לה שעכשיו היא הולכת לישון ופשוט להשכיב אותה במיטה. את יכולה לשבת על כסא לידה ובכל פעם שהיא נעמדת במיטה להשכיב אותה בלי הרבה מילים, או בלי מילים בכלל, ועם מעט קשר עין. בהדרגה, ועם עיקביות מצדכם, הבכי פשוט יפחת והיא תסכים להישאר במיטה. אם את נוקטת בגישה זו לא כדאי לצאת לפני שהיא מספיק מנומנמת כי אם תתעורר לחיים בבכי הכל יתחיל מחדש....
בהצלחה,
מיכל

מיכל תודה על ההתיחסות והעזרה מאוד עזרת לי!
ואני חייבת לציין שהפורום הזה מדהים - תודה!