פחדים

שלום אורית
ראשית רציתי להחמיא לך על הפתרונות היצירתיים שהצעת לבתך עד כה בהתמודדות עם חלק מפחדיה.
שנית, התופעה שאת מתארת היא שכיחה בגיל הרך ולעתים אופיינית לילדים עם רגישות יתר תחושתית אשר עוברת עם הגיל אצל רובם. את מתארת שבתך מתקשה לנוכח שינויים בחיי ה/\\יומיום-מגע של שטיח חדש באמבטיה, רעש של משאית זבל, של גשם ועוד אירועים חריגים שאין
לה עליהם הכנה מוקדמת והם נחווים על ידה כמאיימים. ילדים שונים ביכולת שלהם להסתגל לשינויים ומעברים-ישנם כאלה שעוברים אותם בקלות יחסית, אחרים שמחפשים אחר שינוי מתמיד ומתקשים עם חד גוניות, וכאלה שנדרשת להם תקופת הסתגלות ארוכה. בגיל הרך התופעה אופיינית מאחר שמרבית התופעות נחוות על ידי הפעוטות בפעם הראשונה-פעם ראשונה בגשם, בים, בהצגה וכו'..
מתי התופעה דורשת יחס מיוחד? כאשר הפחדים מפריעים לתפקוד התקין של המשפחה או של הפעוט (הפעוט אינו נרדם באופן קבוע בשל חשש מגוקים, מרעש הגשם, נמנע מלעבור ליד המחסום וצריך למצוא דרכים חלופיות)וכאשר הפעוט נחשף שוב ושוב לגירוי המאיים ואינו מראה מגמה אפילו קלה ביותר, של תחילת הסתגלות לשינוי(עוצמת ומשך הבכי כאשר עוברים ליד המחסום אינם משתנים וכו'..).

אותם ילדים זקוקים מסביבתם (גן או בית) להכנה מוקדמת לכל שינוי-אורח שאמור להגיע, גשם שעומד לרדת וכו'..כמו כן, הם זקוקים לחשיפה הדרגתית לגירוי החדש או לשיתוך האקטיבי שלהם בשינוי-למשל, לפרוס יחד איתה את השטיח באמבטיה, לבחור יחד איתה וכו'..ככל שמתאפשר.

מבחינה תחושתית, אם אכן קיימת רגישות יתר-לרעש, למגע, לריחות ולטעמים-נדרש ייעוץ של ריפוי בעיסוק.

בברכה
אודט