חרדת נטישה

לא ציינת האם את שוהה עם בתך בבקרים או שיש לה מטפלת/מסגרת חוץ ביתית. לעתים כאשר ילד מורגל לדמות משמעותית אחת ופחות נחשף לדמויות אחרות (סבא/סבתא/ביביסיטר וכו'..) הוא יתקשה להתרגל לנוכחות של אנשים זרים וייצמד לדמות המשמעותית-במקרה זה אלייך. עם זאת, לציין שגם ילדים שמבקרים במסגרת חוץ ביתית עלולים לפתח חרדת נטישה.
התגובה של בתך היא תגובה אופיינית ביותר לשלב ההתפתחותי בו היא נמצאת. היא הוחרפה לנוכח העומס הרגשי שנוצר כאשר שהיתם יום אחר יום בסביבה שאינה מוכרת לה כמו ביתה, ובחברת אנשים שאינה מורגלת בהם ביומיום-מראות חדשים, רעשי המולה, נרות וכו'...
לכן, הציפייה שבתך תשחרר אותך ותתנהל באופן הרגיל בו היא מתנהלת בסביבה מוכרת-אינה תואמת את היכולות שלה בשלב זה. ללא ספק-ההרחקה שלה ממך, מתוך הקושי שלך להצמדות הגוברת שלה-עוד יותר החריפה את החרדה שלה להנטש=לא לקבל מענה לצרכיה הרגשיים, ולכך הגיבה בחוסר הרפייה מוחלט ממך. לגבי הבכי שלה-נשמע שהוא מבטא מצוקה אמיתית, והרמה שלה לידיים בשל חוסר הנעימות שהיא מייצרת בחברת אנשים, לא באמת עוזרת לה להתמודד, אלא גורמת לה לחוש מטרד ורגשות אשם והנה נכנסתם למעגל כעסים.
לכן, חשוב מאוד שלא תראו בבכי בסיטואציות דומות, כמניפולציה, אלא כדרך להביע מצוקה ולגייס את עזרתכם. העזרה יכולה להיות בהתרחקות זמנית מאזור ההמולה, משיקוף הבהלה שלה ואי הנוחות, מהבטחה שאתם פה לצידה ומבינים לליבה. מדובר בפעוטה קטנה שעדיין לא יודעת כיצד להרגיע את עצמה או להעסיק את עצמה בסביבה לא מוכרת ולכן תפקידכם כהורים חשוב מאוד: עליכם להבין כי ככל שתתפנו להענות לצרכים שלה בראש ובראשונה(בטחון, הזנה, עניין), כך תוכלו בהמשך למלא את הצרכים שלכם(צורך בשיחה חברתית, בהזנה וכו'..), או לפחות חלקם..
זה הזמן להתחיל להרגיל את בתך לקבל מענה גם מבעלך, לא כשאתם בעיצומו של אירוע חברתי, אלא בשיגרת היומיום, כאשר שניכם בבית וצריך לטפל בה-לקלח, להאכיל, להשכיב לישון או להעסיק אותה-סיפור, משחק וכו'..

בהצלחה
אודט